מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי) של משרד המשפטים פרסמה תזכיר חוק הגבלת שימוש במקום למניעת ביצוע עבירות (תיקון – הגבלת גישה לאתר אינטרנט ותיקונים שונים), התשע”ג-2012. החוק אשר תיקונו נדרש, חוקק בשנת 2005 לצורך מתן סמכות למשטרת ישראל לסגור מקומות מוחשיים בהם מתבצעת פעילות עבריינית ספציפית – סחר בבני אדם וזנות.
אין ספק כי התיקון לחוק העונשין, הגברת האכיפה ומספר לא מבוטל של הרשעות, הגבירו את ההרתעה מפני איסוף וצפייה בתכנים פדופילים. בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון אשר ניתן לאחרונה ברע“פ 3890/09 ענבר מור נ` מדינת ישראל, ניתן לומר כי כמעט ולא ניתן להתחמק מהרשעה בגין עבירה של החזקת
לפני מספר ימים ניתן פסק דין בבית משפט השלום בתל-אביב ב – פ 007936/07 (שלום תל-אביב) מדינת ישראל נ` פלוני, במסגרתו זוכה נאשם מעבירת החזקת פרסומי תועבה ובהם דמותו של קטין (סעיף 214(ב3) לחוק העונשין). מעיון בפסק הדין ניכר כי בית המשפט נתן חשיבות רבה למצבו האישי של הנאשם ולעובדה
בעקבות התפתחות האינטרנט וכניסתו לכל בית בישראל, בנוסף לעובדה כי ניתן לאחסן אתר אינטרנט בכל מדינה בעולם, נוצר מצב שבו כל אדם יכול לצלם ולהפיץ תמונות של קטינים ברחבי הרשת. בעולם נחלקות הדעות, כאשר בארה“ב נפסק כי מותר לצפות בתמונות פדופיליה אך אסור לאחסנן על גבי המחשב או כל מדיה
פורסם ב-Ynet כי בעל חנות צילום שמר לעצמו מספר תמונות עירום השייכות לאחת מלקוחותיו ובלא ידיעתה ורשותה הפיץ תמונות אלה באינטרנט. הצעירה הופתעה כמובן לגלות זאת, כאשר אחד מחבריה סיפר לה על כך. התפתחות הטכנולוגיה, השיתוף הבלתי אמצעי והיכולת להישאר אנונימי באינטרנט, הובילו לשיתוף רצוני ושאינו רצוני במידע פרטי בכלל
