שתיים מספקיות הגישה לאינטרנט הגדולות בישראל, עומדות בפני תביעה ייצוגית בשל הטעיית צרכנים לגבי מהירות הגלישה המוצעת ללקוחותיהן.
הליך גיוס הלקוחות המוכר לכולנו מתחיל בקבלת מידע מאתרי האינטרנט של הספקיות או בשיחה עם נציג השירות, בעניין חבילות הגלישה המוצעות וכל ההטבות שהופכות אותן לחברה "הכי אטרקטיבית וכדאית עבורנו". רובנו מגלים לאחר מכן כי למרות ההבטחות, מהירות הגלישה אינה כפי שהוצגה בפנינו.
ביום 15.01.2021, בת"צ 44968-03-16 פלדמן נ' בזק בינלאומי בע"מ ובת"צ 43176-04-16 גנץ ואח' נ' סמייל טלקום בע"מ, בית המשפט המחוזי בלוד קיבל בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד ענקיות האינטרנט בזק בינלאומי ו-012 סמייל (כיום חלק מקבוצת פרטנר) מטעם לקוחותיהן. הלקוחות טענו כי הובטחה להם חבילה בעלת מהירות גלישה אשר בפועל אין אפשרות לממשה. מה גדול מפח הנפש של לקוח ששילם עבור מוצר מסוג אחד וקיבל מוצר מסוג אחר ובעיקר אם המוצר שקיבל פחות איכותי מזה שהובטח לו.
התובעים טענו כי ספקיות האינטרנט מבטיחות הבטחות שווא ואינן כנות לגבי מה שהן יכולות או לא יכולות לספק. בעודן מציעות לרכישה חבילת גלישה במהירות של 100 מגה הן יודעות היטב כי אינן מסוגלות לספק את הסחורה המוצעת. כך גם נטען כי לא די באי עמידה במהירות המובטחת, בפועל המהירות נמוכה בעשרות אחוזים ממה שהובטח.
הספקיות טענו כי מעולם לא התחייבו למהירות גלישה מקסימלית מאחר ולא ניתן להתחייב למהירות מסוימת. בזק בינלאומי טענה כי מהירות הגלישה תלויה במספר משתנים שאין לה עליהם שליטה ו-012 סמייל טוענת כי האחריות על בזק ומשרד התקשורת.
נזכיר כי בעקבות האטה משמעותית במהירות הגלישה בשנת 2011, במסגרת תובענה ייצוגית נגד בזק בינלאומי נפסקו פיצויים ללקוחותיה בסך של 9 מליון ש"ח.
כאמור, בית המשפט נעתר לבקשת הלקוחות לניהול תביעה ייצוגית בנושא, קיבל את טענותיהם וקבע כי ספקיות הגישה לאינטרנט אינן מתארות את חבילות הגלישה באופן מדויק ומילים כמו "עד 100" יש בהן כדי ליצור בלבול ואי בהירות. השופטת מיכל נד"ב קבעה כי היה על החברות להבהיר ללקוחותיהן כי אין אפשרות להגיע למהירות המצוינת ואם לא כך נעשה הרי שישנה כאן עילה, לכאורה, לטעון כי נעשתה הטעיה מכוונת והפרת חוזה ממניעי רווח כלכלי לספקיות.
