עורך דין קייב

ביולי, 2020, בית הדין האירופי לצדק הוציא תחת ידו פסק דין בפרשה הידועה גם בכינוי “שרמס 2”. פסק הדין התווה מציאות חדשה בתחום פרטיות המידע. פסק הדין ביטל את “מנגנון ההלימות” (Privacy Shield) אשר אפשר משנת 2016 העברת מידע פרטי בין ארה”ב לאיחוד האירופי. השפעתו של פסק הדין אינה מוגבלת

לצד החשיבות הרבה באיסוף המידע לצרכי קידום בריאות האוכלוסייה, ניצב הסיכון לחשיפתו. הרשות להגנת הפרטיות ערה לסיכון ויחד עם הבעת תמיכתה בקיום החקירות האפידמיולוגיות מבקשת הרשות לחדד אצל הגורמים הרלוונטיים את הסיכונים בפגיעה בפרטיות הנדבקים.

העובדה כי בארזים נפלה השלהבת, אינה מלמדת כי אזובי הקיר פטורים. הרשות להגנת הפרטיות קבעה כי מפלגות הליכוד וישראל ביתנו הפרו את הוראות חוק הגנת הפרטיות.

אחת מהדרכים האפקטיביות לסיכול תקיפת סייבר היא הקשחת מערכות המחשוב של הארגון. במטרה להעניק לארגונים במשק הישראלי עמידות בפני מתקפות סייבר, מערך הסייבר הלאומי פרסם בחודש ספטמבר, 2020, המלצות ליישום הקשחת מערכות המחשוב. תשתית המחשוב בארגון פועלת באמצעות ממשקים המאפשרים שיתוף והעברת מידע, דרכם יכול גורם זדוני לתקוף. למניעת גישה

מציאות הקורונה הציבה דרישותיה בדבר קיום למידה מרחוק ומשם דרך קצרה לקיום בחינות מרחוק. לחלק מן המוסדות מערכות מקוונות לבחינה מרחוק המאפשרות שמירה על טוהר הבחינה, אך מה עם פרטיות הנבחנים? הרי המערכות המקוונות אוספות מידע אישי על כל סטודנט ומכאן קיים סיכון לדליפתו ופגיעה קשה בפרטיות הנבחנים. בכדי לסייע

בדרך כלל איומי סייבר נמצאים מחוץ לארגון, כגון האקר שבכוונתו להשתלט על מערכות המחשוב והתקשורת בארגון ובכך לגרום נזק. יחד עם זאת, יש לא מעט מקרים בהם האיום נובע מגורם פנימי בארגון. הסיכון הפנימי עשוי להתגלם בדמותו של עובד, שותף עסקי, קבלן או ספק שירות שיש בידו גישה למערכות המידע