טקסט, תמונה או שורת קוד שהעסק שלכם מעלה לרשת עלולים, בנסיבות מסוימות, להפוך לחומר גלם שעליו מתאמן מודל בינה מלאכותית. לעיתים בלי פנייה מראש, בלי תשלום, ולעיתים אף תוך יצירת תוצר שמתחרה בתוכן המקורי. שתי הכרעות מעבר לים בשנה האחרונה חידדו עד כמה הסוגיה הזו כבר אינה תיאורטית, והן רלוונטיות לכל בעל תוכן ישראלי שמנסה להבין מה מותר לעשות עם היצירות שלו ומה אפשר לדרוש מאחרים.
מה קבעו בתי-המשפט בארצות-הברית
ב-23.06.2025 נתן השופט William Alsup מבית-המשפט הפדרלי בצפון קליפורניה הכרעה חלקית בתיק Bartz v. Anthropic. בית המשפט קבע, לפי נסיבות אותו תיק ובמסגרת דוקטרינת ה-fair use האמריקאית, כי עצם אימון מודל שפה גדול על ספרים מוגנים עשוי להיחשב שימוש טרנספורמטיבי מאוד ובאותו הקשר הוכר כשימוש הוגן. במילים אחרות, ניתן לסרוק ספריםב באותה נשימה הבחין בית-המשפט בין עצם מטרת האימון לבין דרך השגת החומר.
בהכרעה הובחנה שאלת האימון עצמו משאלת חוקיות מקור העותקים. שימוש בעותקים שנרכשו או הושגו כדין, נותח אחרת מהקמה ושימור של ספרייה פנימית המבוססת על מיליוני ספרים שהורדו, לפי הנטען, ממקורות פיראטיים. לפי הדיווחים, ובהמשך לאישור תובענה ייצוגית, בספטמבר 2025 הושגה פשרה רחבת-היקף ביחס לכ-500 אלף יצירות שמקורן הנטען היה בלתי חוקי, בסכום כולל מדווח של כ-1.5 מיליארד דולר, בכפוף לאישור בית המשפט. לכן הלקח ההשוואתי אינו שהאימון תמיד מותר, אלא שיש להפריד בין שאלת השימוש במודל לבין חוקיות מקור החומר שעליו הוא אומן.
לפי הדיווחים, באוקטובר 2025 דחה השופט Sidney Stein מבית-המשפט הפדרלי במחוז הדרומי של ניו יורק בקשה לסילוק על הסף בהליך מאוחד נגד OpenAI ומיקרוסופט, ובכך אפשר לתביעות של מחברים וגופי תקשורת להתקדם לשלב הבא, מבלי להכריע בשאלת השימוש ההוגן לגופה. בין התובעים נמנים סופרים וגם גופי עיתונות, והטענה המרכזית היא שתכנים שלהם שימשו לאימון בלי רשות. בית-המשפט לא הכריע עדיין בשאלת השימוש ההוגן לגופה, אלא רק קבע שהתביעה ראויה להתברר.
חשוב לזכור ששתי ההכרעות אינן סופיות, אחת מהן עוסקת בשלב מקדמי בלבד, והן ניתנו לפי הדין האמריקאי, בו דוקטרינת שימוש הוגן בנויה אחרת ומבוססת על איזונים שאינם זהים להסדר השימוש ההוגן בדין הישראלי. הן אינן מחייבות בית משפט בישראל, אך הן משקפות את כיוון המחשבה של ערכאות מובילות ומספקות נקודת ייחוס השוואתית שראוי להכיר.
העמדה הישראלית ומה היא משאירה פתוח
בישראל, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה פרסמה ב-18.12.2022 חוות דעת בנושא למידת מכונה וזכויות יוצרים. לפי אותה חוות דעת, וכעמדה פרשנית של הרשות, שימוש בתכנים מוגנים לצורך אימון מערכת בינה מלאכותית עשוי, במקרים רבים ולמעט חריגים, להיכנס לגדר הסדרי השימושים המותרים בחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, ובפרט להגנת השימוש ההוגן שבסעיף 19 לחוק. זו עמדה פרשנית של רשות מנהלית, לא פסיקה ולא חקיקה, ובית-משפט אינו כבול לה. עם זאת היא מהווה אינדיקציה חשובה לאופן שבו המדינה רואה את האיזון בין יוצרים לבין מפתחי טכנולוגיה.
מבחינת בעלי תוכן, החלק החשוב בחוות הדעת הוא אזור החריג והסיכון. לפי העמדה המובעת בה, הטענה לשימוש מותר או לשימוש הוגן נחלשת כאשר מאגר האימון צר, מורכב מיצירות של יוצר בודד או של מספר מצומצם של יוצרים, ומשמש לפיתוח מערכת שמתחרה באותם יוצרים בשוק שבו הם פועלים. במילים אחרות, מי שמשתמש בארכיון ממוקד של עסק מסוים כדי לאמן מודל שנועד לחקות אותו ולהתחרות בו נמצא באזור סיכון גבוה יותר, שבו הטענה לשימוש הוגן או לשימוש מותר תהיה מורכבת בהרבה ותיבחן לפי נסיבות המקרה. ככלל אצבע זהיר, טענת השימוש ההוגן נראית חזקה יותר כאשר השימוש מגוון וטרנספורמטיבי, ונעשית מורכבת יותר ככל שהשימוש ממוקד, חיקויי ותחרותי. בכל מקרה, הבחינה היא נסיבתית.
מה זה אומר עבור העסק שלכם
אם אתם בעלי תוכן, התמונה דו כיוונית. מצד אחד, ברמה כללית ובכפוף לנסיבות, סביר שלא ניתן יהיה למנוע באופן גורף מכל מודל להתאמן על תוכן שפורסם בגלוי, והדרישה לפיצוי על עצם האימון עדיין אינה ודאית. מצד שני, כשהשימוש חורג אל עבר חיקוי ממוקד שמתחרה בכם, נפתח מרחב טיעון ממשי, בעיקר כשמדובר במאגר צר שמכוון אליכם. לכן כדאי למפות אילו נכסים אצלכם הם ייחודיים ובעלי ערך-תחרותי, ולתעד את מקורם ואת מועד יצירתם.
בצד המעשי, בדקו את תנאי השימוש באתר ובמאגרים שלכם והבהירו בהם את עמדתכם לגבי כריית תוכן ואימון מודלים, גם אם תוקפה המשפטי של הבהרה כזו טרם הוכרע. שלבו אמצעים טכניים מקובלים לסימון העדפה מול בוטים, גם אם תוקפם המשפטי כחסם מחייב טרם הוכרע, ושמרו ראיות לבעלות ולמועד הפרסום. כאשר אתם עצמכם משתמשים בכלי בינה מלאכותית בעסק, אל תזינו למודל חיצוני חומר חסוי, או חומר מוגן של צד שלישי, לפני שבדקתם הרשאה, תנאי שימוש, חובת סודיות והיתכנות של חריג בדין. שימו לב גם להסכמים מול ספקי-תוכן ופרילנסרים, וקבעו מראש למי שייכות הזכויות ביצירות שנוצרות עבורכם, כי בלעדי הסדרה כזו אתם עלולים לגלות שאין בידכם הכלים לפעול.
השורה התחתונה היא שדיני זכויות היוצרים בעידן הבינה המלאכותית עדיין מתגבשים, גם בישראל וגם בעולם. ההכרעות והדיווחים מן המדינות המתקדמות, לצד חוות-הדעת הישראלית שאינה מחייבת, מצביעים בזהירות על מגמה שלפיה עצם האימון עשוי ליהנות ממרחב טיעון רחב יותר, אך החיקוי-התחרותי הממוקד ושימוש בחומר ממקור בלתי-חוקי נשארים נקודות תורפה. בעל תוכן שממפה את נכסיו ומתעד נכון את מקורם ומועד יצירתם עשוי להימצא בעמדת פעולה טובה יותר ממי שממתין לראות כיצד יתעצב הדין.
