בעקבות החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון בעניין סמכות שיפוטו על פעילות אתר ההימורים ויקטור צ`נדלר, ניתן לראות כי בית המשפט הגיע למספר ממצאים ומסקנות בעלי השפעה לא מבוטלת על האינטראקציה בין הגולש הישראלי ואתרים הנמצאים בחו“ל מחד ומאידך כל הגורמים הנמצאים בתווך. למסקנות אלה השפעה רחבה שאינה שמורה רק לאתרי ההימורים והן עלולות להשפיע על כלל ספקי השירותים באינטרנט, כך מבלי שים, בפנינו אחד מפסקי הדין בעלי ההשפעה הנרחבת ביותר שניתנו עד כה בתחום דיני הרשת וחשוב כי עורכי דין העוסקים באינטרנט או מספקים שירותים משפטיים בסייבר יהיו מודעים לכך.
לפני כשבועיים דווח כי משטרת ישראל עצרה לחקירה את מייקל קרלטון, מנכ“ל אתר ההימורים ויקטור צ`נדלר בחשד לניהול הימורים בלתי חוקיים בישראל. לפי הדיווח, חוקרי מפלג עבירות מחשב ביחידה הארצית לחקירות הונאה חקרו את קרלטון בחשד לניהול הימורים בלתי חוקיים בישראל לרבות ניהול הימורי ספורט, בהם מעורבות קבוצות ספורט ישראליות. החוקרים גם ייחסו למייקל קרלטון חשד לפרסום הימורים אשר אסורים על-פי החוק בישראל.
במסגרת הליכי השחרור בערבות עלתה טענה כי אין מדובר כלל בעבירה פלילית הואיל ומייקל קרלטון הינו אזרח בריטי וכל פעילות ההימורים המקוונת של חברת ויקטור צ`נדלר מקורה בגיברלטר. מחומר החקירה שהוצג, ברור היה כי מייקל קרלטון וחברת ויקטור צ`נדלר עסקו בארגון ועריכת הימורים מקוונים, פעילות חוקית המותרת בגיברלטר. כך גם היה ברור לכולם כי מקור מתן שרותי ההימורים, לרבות מיקום שרתי המחשב וחשבונות הבנק, מצויים מחוץ לתחולת סמכות שיפוטה הריבוני של מדינת ישראל. לפיכך, הוסכם כי פרקליטיו של קרלטון ישטחו את טענותיהם מצד אחד ופרקליטים מטעם המדינה ישטחו את טענות המדינה מן הצד השני באשר לשאלה האם קיימת, לכאורה, עבירה פלילית בארגון ועריכת הימורים באמצעות האינטרנט, שמקורם מחוץ לסמכות שיפוטה של מדינת ישראל.
אתמול ניתנה החלטתו של השופט, אברהם הימן, מבית משפט השלום בראשון לציון, במסגרתה נקבע כי הן קרלטון והן חברת ויקטור צ`נדלר עברו בעבירה של פרסום הימורים אסורים לפי סעיף 227 לחוק העונשין. בית המשפט אף מצא כי על פי חומר החקירה שהובא בפניו, למרות שמערכות המחשוב נמצאות בחו“ל ולמרות שמדובר באזרח בריטי, במקרה זה חלה סמכות שיפוט בישראל הואיל ומדובר ב“עבירת פנים“ כהגדרתה בסעיף 7(א)(1) לחוק העונשין, כאשר “מקצת העבירה“ לפי סעיף 225 לחוק העונשין נעברה בישראל. השופט הימן אף הרחיב בעניין וקבע כי לנוכח מהות האינטרנט יש להכיר בכך שכל עבירת ארגון או עריכת הימורים נעברה בישראל.
בית המשפט הציג שתי דוגמאות על מנת למקד את השאלה. בדוגמה הראשונה הציג בית המשפט את השלבים אותם עובר אדם הנמצא בחו“ל במדינה בה מותר להמר, החל מרגע שעינו צדה פרסום לבית קזינו וכלה בעזיבתו את בית הקזינו. בדוגמה השנייה, מתאר בית המשפט את אותו אדם אשר עינו צדה פרסום לקזינו וירטואלי, דרך כניסתו לקזינו באמצעות המחשב הביתי וכלה בביצוע פעילות ההימור “בעודו יושב על כיסאו שבחדרו“ לשון השופט הימן. באמצעות דוגמאות אלו, בית המשפט מציג כי אין כל הבדל בפועל בפעילותו של המהמר. במקרה הראשון הפעילות התבצעה במקום בו ההימורים מתקבלים בברכה ובמקרה השני חוק העונשין הישראלי אוסר על פעילות שכזו לרבות ארגונה, עריכתה ופרסומה.
השופט הימן מצא כי בין המהמר לאתר ההימורים קיימת אינטראקטיביות רצופה ובלתי פוסקת כאשר תחילת פעילות ההימור מתבצעת בישראל וסופה בשרתים הנמצאים בחו“ל. כך גם ככל שנוגע להעברת הכספים בין המהמר לאתר המקוון, תנועת כספים שמתחילה או מסתיימת בתחומה הטריטוריאלי ריבוני של מדינת ישראל.
בית המשפט אף פסל במחי יד כל ניסיון להעלאת טענת ההגנה כי די בתנאי השימוש המופיעים באתר ומודיעים לשחקן כי עליו לפעול על-פי הדין המקומי בו הוא נמצא, על-מנת לספק חסינות לאתר ולמפעיליו מאחריות פלילית. בית המשפט דימה זאת לנרקומן הבא לרכוש מסוחר סמים מנת סם ולפני שהסוחר מבצע את המכירה, מודיע הסוחר לנרקומן כי סמים יפגעו בבריאותו של הנרקומן. בעניין זה, מבלי לפגוע במסקנתו הסופית של בית המשפט, לדעתי בית המשפט נחפז להביע את מורת רוחו באמצעות ההשוואה הימורים=סמים. בית המשפט הגיע למסקנתו זו מבלי להשעינה על מחקר כלשהו בתחום או לבססה על מקורות מהימנים מישראל ומן העולם. לכן עדיין לא שוכנעתי כי אכן ההשלכות של נגע הסמים שוות ערך להשלכות פעילות הימורים מקוונים.
בית המשפט אף ציין כי עצם הימצאות המלל המעביר את נטל האחריות לכתפי המהמרים, מעידה כי מפעילי אתר ההימורים יודעים ומודעים לכך שקיימות מדינות שונות בעולם בהם ההימורים אסורים ובכל זאת מאפשרים מפעילי האתר נגישות לשחקנים ממדינות אלה.
בית המשפט בחן האם ניתן להכניס את פעילות חברת ויקטור צ`נדלר באמצעות שרותי ההימורים המקוונים שבבעלותה ללשון סעיף 7 לחוק העונשין, הקובעת האם מדובר ב“עבירת פנים“ הנמצאת בסמכות שיפוטה של מדינת ישראל ומוגדרת כ“עבירה שנעברה כולה או מקצתה בתוך שטח ישראל“. לדעת השופט הימן התשובה נמצאת בפרשנות למטרת החוק האוסר על הימורים בישראל. לשיטתו של השופט הימן, תכלית החוק נועדה להגן על “המהמרים ומעגל הנפגעים הרחב הסובב אותם“ מסכנת ההימורים. לפיכך, מסיק בית המשפט כי אין כל הגיון לאפשר לכל אדם להמר בפועל בישראל גם אם קיימת “נגישות “בלתי נסבלת“ לאינטרנט של כל אדם“ לשון השופט הימן.
בית המשפט לא הסתפק בכך שהגיע למסקנה כי מדובר בעבירה שנעברה ב“מקצתה“ בתוך שטח ישראל, אלא סבר כי במקרה זה מדובר מבחינה מהותית בעבירה שנעברה “כולה“ בתוך שטח ישראל, לאור תכלית החוק. כתימוכין למסקנתו, גולל בית המשפט את הסאגה המפורסמת של התביעה שנפתחה בצרפת נגד Yahoo בגין מתן גישה לגולשים מתחומה הטריטוריאלי ריבוני של מדינת צרפת לאתר בו נמכרו פריטי מזכרות נאציים, ונסתיימה בארה“ב. בית המשפט גם ציין את פסק הדין מארה“ב בו מדינת ניו-יורק נקטה בהליכים פליליים נגד חברה המפעילה אתר הימורים מאנטיגואה.
בית המשפט סיכם כי לאור תכלית החוק יש להגן על אותם ערכים חברתיים מוגנים, גם אם אין הנחיה ברורה לכך על-ידי המחוקק, באמרו כי “אל לה למערכת המשפט לעמוד מנגד ולהסכים עם אלה האומרים, “קיימת פירצה בחוק“ אשר כוונתם שככל שמדובר בהימורים באינטרנט אין מקום לאכיפת החוק על מארגני ההימורים אך משום שאלה מצאו להם מקלט מחסה ומגן בארצות בהן ההימורים אינם בלתי חוקיים. על החברה לעשות הכל כדי להגן על פרטיה מפני אלה העושים כדי לפגוע בערכים חברתיים מוגנים.“
זו לא הפעם הראשונה במסגרתה עולה שאלת סמכות השיפוט והתחולה הטריטוריאלית של הדין הישראלי על עבירות הימורים. כבר בשנת 2003, עלתה שאלה דומה כאשר נאשם שהחזיק וניהל מועדון שאותו צייד בשלושה מחשבים אשר בהם הותקנה תוכנה ייעודית להפעלת משחקי הימורים באמצעות האינטרנט, טען בין היתר, כי במשחקים ברשת האינטרנט הרי שמדובר בעבירת חוץ שלגביה אין לבית משפט זה סמכות. במקרה זה דחה בית המשפט את טענת הנאשם, בקובעו כי מעובדות כתב האישום, כל פעולותיו של הנאשם נעשו בתחומי מדינת ישראל, או לפחות מקצתן, כגון: הצבת המחשבים, התקנת התוכנה הייעודית, החיבור לאינטרנט וזימונו של הקהל להשתמש, תמורת תשלום, במחשבים לצורך הימורים.
כך זו גם לא הפעם הראשונה שבית משפט בישראל מכיר בדוקטרינת היד הארוכה בנוגע לאינטראקציה בין אתרי אינטרנט ומשתמשיהם במדינות אחרות. השופט בועז אוקון מבית המשפט המחוזי בירושלים בהפ 3137/04 (מחוזי ירושלים), AHAVA (USA) INC נ` JWG Ltd, מצא כי אתר אינטרנט שמקורו בישראל אך מטרתו לבצע מסחר עם גורמים בחו“ל, עליו לצפות כי דיני המדינה אליה האתר פונה, יחולו על האתר למרות שזה נמצא בישראל. מקרה נוסף ניתן לראות בהחלטתה של השופטת רות רונן בשא 25370/05 (א 1842/05, מחוזי ת“א) Master Card נ` אר.אקס.פיימנטס ואח` כאשר חברה המפעילה אתר אינטרנט ישראלי מכרה תרופות לכל העולם לרבות לתושבי ארה“ב. בזמן כלשהו סירבו חברות האשראי לתת שירותי סליקה לאתר, מאחר והחוק האמריקאי אוסר על מכירת תרופות באינטרנט. החברה הישראלית תבעה בישראל את חברת מאסטרקארד העולמית ואת חברת כ.א.ל, נציגתה המקומית. בית המשפט המחוזי מחק את התביעה נגד מאסטרקארד והסביר כי הפורום הנאות לבירור התביעה הוא דווקא בארה“ב.
אין ספק כי סוגיית ההימורים המקוונים הינה הנושא החם ביותר בסדר היום של רשת האינטרנט בתקופה האחרונה. ארה“ב כהרגלה עומדת בראש המחנה כאשר נשיא ארצות הברית חתם על חוק Unlawful Internet Gambling Enforcement Act 2006 המונע בפועל הימורים מקוונים באמצעות איסור על בנקים וחברות אשראי לקבל תשלומים עבור אתרי הימורים וקביעת סנקציה פלילית למי שיפר אותה.
בארצות הברית, ככל שנוגע לאתרי אינטרנט מחוץ לתחום סמכותה הטריטוריאלי של ארה“ב, נמצאו פתרונות יצירתיים. לדוגמה, ממש לאחרונה שלח משרד המשפטים האמריקאי זימון לבית דין לארבעה בנקי השקעות בוול סטריט, כחלק מחקירה נרחבת של תעשיית ההימורים המקוונים. הזימונים נשלחו לחברות שעסקו בחיתום של כמה מאתרי ההימורים הפופולאריים ביותר הפועלים מחוץ לארה“ב. הבנקים המעורבים כוללים את HSBC, קרדיט סוויס, דויטשה בנק ו-Dresdner Kleinwort. בעוד אתרי הימורים מקוונים כמו PartyGaming ו-888 פועלים מגיבלרטר והחיתום שלהם נעשה בבורסה בלונדון, חברות שעושות עסקים עימם ונמצאות בארה“ב נבדקות באופן קפדני על ידי הרגולטורים בוושינגטון. לאחרונה אף פורסם כי יותר מ- 24 אנשים ותאגידים הואשמו בהימורים מקוונים בניו יורק. בנוסף, פורסם גם כי התביעה הפדראלית בארה“ב הגיעה לפני זמן מה להסדר עם חברת ההימורים המקוונת BetOnSports PLC. במסגרת הפשרה נקבע כי החברה, הממוקמת בלונדון, תחסום גישה למהמרים המגיעים מארה“ב. למרות זאת, גם לענק האמריקני מניחים גבולות. האיים אנטיגואה וברבודה הגישו תלונה ל-WTO (ארגון הסחר הבינלאומי) נגד ממשל ארה“ב לאור הגבלות שהוטלו על תנועת האינטרנט באיים, משום שהאיים הפרו, לכאורה, את חוקי ארה“ב בדבר האיסור על הימורים מקוונים ותמיכה בהם. נמצא כי לארה“ב לא הייתה סמכות להגביל את תנועת האינטרנט באיים וניתנה לה ההזדמנות להשמיע את עמדתה עד לחודש מרץ השנה, אז תינתן ההחלטה הסופית.
בישראל ניכר כי המאבק בתופעת הימורים הפורחת ברשת גובר וכי השאיפה של הרשות האוכפת ואף חלק מן המחוקקים היא להטיל מגבלות דומות לאלה שהוטלו בארצות-הברית. ובישראל כמו בישראל, המיגור חייב להיות טוטאלי. לכן לפני כשנה פשטו חוקרי מפלג עבירות מחשב במשטרת ישראל על משרדי החברות המפעילות את אתרי האינטרנט וואלה וספורטליין בחשד לפרסום אתרי הימורים לא חוקיים הפועלים באינטרנט.
בתחילת נובמבר 2006 פרסם עיתון הארץ כי פרקליטות המדינה הכינה חוות דעת בנוגע להיקף ההימורים הבלתי חוקיים באינטרנט. הפרקליטות והמשטרה מתכוונות להגביר את פעילות האכיפה בתחומים אלה. העיתון גם דיווח כי הציבור הישראלי נחשף לאחרונה לקמפיין פרסומי של אתר האינטרנט king.co.il על גבי האוטובוסים של קואופרטיב דן. ממש לאחרונה פנו משטרת ישראל ופרקליטות המדינה אל חברת “אינטרלוג`יק“ המפעילה את אתר השש-בש Play65, והודיעו לה כי פעילותה נחשבת בעיניהם כפעילות עבריינית ולפיכך עליה להשביתה באופן מיידי. בנוסף, הועברה הבהרה לחברות כרטיסי האשראי, כי אסור להן לשתף פעולה עם חברות המפעילות אתרי הימורים באינטרנט, ולכן אסור להן לבצע סליקה של כרטיסי אשראי לטובת אתרים אלו.
הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה ויעשה סדר בשאלות המהותיות העומדות על הפרק. השופט הימן החליט לעשות כן וניכר כי מדובר בהחלטה שקולה, מדודה, המסתמכת על פסיקה זרה, אמנם מועטה מידי לטעמי, אך ניכר כי היא מבוססת על עקרונות יסוד בדין הישראלי.
יחד עם זאת, עלינו לשאול האם בעת שבית המשפט נתן את החלטתו, אכן בחן את הסוגיה לעומקה, לרבות השלכות החלטתו על תחומים אחרים באינטרנט הישראלי? הרי ממסקנותיו של בית המשפט ניתן לומר כי כל ספקיות הגישה לאינטרנט בישראל עוברות גם הן עבירה בכך שהן מסייעות לאתרי ההימורים לספק שרותי הימורים לגולשים הישראלים וגישה לאתרי הימורים. האם מהיום על אינטרנט זהב, נטוויז`ן, ברק וכיו“ב לחסום גישה לכל אתרי ההימורים בחו“ל? האם עליהם לשקול חסימת גישה לכל אתר הנחזה להפר את חוקי מדינת ישראל? האם בכלל ניתן מעשית לבצע פעילות שכזו? עשרות שאלות שכאלה צצות להן עתה לאור תוכן החלטת בית המשפט בראשון לציון, אך אין זה המקום להעלות את כולן.
באופן דומה, האם מהיום אין כל משמעות להוראות תקנוני אתר בישראל, לדוגמה האיסור על שימוש של קטינים באתר שתוכנו נועד למבוגרים. הרי כיום בחלק הארי מן האתרים המכילים תוכן למבוגרים בלבד, כל שצריך הוא ללחוץ על כפתור האישור כי המשתמש הינו מעל גיל 18. ברור כי כל קטין שיחפוץ לעשות שימוש באתר, ילחץ על הכפתור ובפועל יגלוש באתר בניגוד להוראות מפעיל האתר. בהתאם למסקנותיו של השופט הימן, אין כל משמעות לעובדה שקיים תקנון ו/או דרישה לאישור אקטיבי זה או אחר. הרי ברור שכל קטין החפץ לחזות בנפלאות חמוקיה של בת תפוצות, יאשר ויכנס לאתר כשם שנרקומן יעשה שימוש בסם למרות הזהרת סוחר הסמים כי מדובר בחומר המזיק לבריאות.
משכך, אולי במקרה זה, היה מקום להימנע ממתן מסקנות בעלות השפעה והשלכות נרחבות כל-כך ואולי היה אף מקום להפנות את הכדור למחוקק על מנת שזה ייתן את הדעת על הסוגיה?
לדוגמה בעניין דומה הנוגע לסוגיה משפטית אחרת, חשובה לא פחות, אחריות עורך אמצעי תקשורת לפרסום לשון הרע. בקפ 145/00 (שלום תל אביב) שאול ויסמן נגד חגי גולן ואח`, עלתה שאלה בפני השופטת דורית רייך שפירא בנוגע למעמד עיתון מקוון. במקרה זה היה ברור לבית המשפט, לאור לשון החוק בסעיף 11(ג), כי אתר אינטרנט אינו “אמצעי תקשורת“ אשר כלל עד כה את הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות. למרות זאת, העדיפה השופטת רייך-שפירא לפרש את סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע באופן תכליתי ולהפוך את אתר האינטרנט לחלק בלתי נפרד מהגדרת “אמצעי תקשורת“.
מאידך, שופט בית המשפט העליון (בדימוס) מישאל חשין בתבמ 16/2001 שס ואח` נ` פינס, ושני שופטי בתי משפט השלום השופט ר. אמיר, בת.א. 7830/00 (שלום כ“ס) בורכוב ארנון נ` פורן אלישי והשופטת רות רונן בת.א. 037692/03 (שלום ת“א) יצחק סודרי ואח` נ` ארנון שטלריד הגיעו למסקנה הפוכה כי אתר אינטרנט אינו אמצעי תקשורת, בהתאם להגדרת המונח בסעיף 11(ג) לחוק איסור לשון הרע.
ניתן לראות כי אין בהחלטה זו, הנוגעת להימורים באינטרנט ובהשלכותיה הרוחביות, כדי לומר סוף פסוק לעניין סמכות השיפוט על אתרי הימורים מחו“ל. אולם, אין ספק כי זוהי נורת אזהרה בוהקת במיוחד לכל אותם ספקים פיזיים ומקוונים המספקים שירותים כלשהם, לכל הפחות, לאתרי הימורים באינטרנט הנמצאים בחו“ל ונגישים לגולש הישראלי לרבות שרותי פרסום, תשלום וגישה.
