מצלמות. בכל מקום מצלמות. עצרו לרגע, וחשבו כמה מצלמות יש סביבכם. מצלמות כיס, מצלמות אינטרנט, מצלמות במכשירים ניידים, מצלמות Street View , מצלמות לוויינים, מצלמות לתינוק ומצלמות בגן הילדים, מצלמות בבנק, בכספומט, בסופר, בקניון, ברחוב, בחניון, במקום העבודה, ברכב, בשדה התעופה, במלונות, במסעדות, בבית והרשימה עוד ארוכה.
בקיצור, מצלמות בכל מקום מתעדות את המציאות באופן רגעי או מתמשך וכמויות בלתי נתפסות של מידע מצולם מאוחסנות ומשותפות ברחבי העולם. בכדי לסבר את האוזן, בכל שניה נוספת שעת וידאו אחת ליוטיוב ו- 200 מליארד קטעי וידאו נצפו באינטרנט במהלך חודש אחד. 14 מיליון חשבונות אינסטגרם נפתחו בשנת 2011 ו- 300 מיליון תמונות מועלות מידי יום לפייסבוק.
שלבו מצלמות בכל מקום יחד עם טכנולוגיות אחסון חדישות ושיתוף קל ושקוף והנה מתכון מנצח לפגיעה בפרטיות. במסגרת המאמרים הקרובים נציג את המקרים השכיחים בהם קיים חיכוך מתמיד בין הזכות לפרטיות לבין תיעוד גרפי וננסה למצוא את דרך הזהב בין המותר לאסור וללא ברור. כך למשל נציג את הדילמה בהנחת מצלמות גלויות או סמויות במקום העבודה, צילום ושיתוף תמונות של ידוענים, הזכות להתקין מצלמות אבטחה בבית לצורך מעקב אחר העוזרת או המטפלת, התקנת מצלמות בבית משותף עם ובלי אישור השכנים, צילומי עירום, תיעוד חושפני של יחסי מין ועוד. חוק הגנת הפרטיות מספק רשימת מקרים הנחשבים פגיעה בפרטיות ובעידן המידע, חובה על כל צלם ומשתף מידע צילומי לקרוא אותה. בכדי לפשט את הדברים, נתחיל עם מספר כללי אצבע.
כברירת מחדל מומלץ לפנות לעורך דין הגנת הפרטיות המתמחה בתחום. הכלל הראשון והמרכזי נמצא בסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות – אסור לפגוע בפרטיותו של אדם מבלי לקבל את הסכמתו. הסכמה שכזו יכולה להינתן באופן מודע, מפורש או משתמע מנסיבות העניין. במקרים מסוימים, ניתן אף לחזור מן ההסכמה. כך למשל בתא 6023/07 שגב ישראל אפריאט נ’ ידיעות אחרונות בע”מ בית המשפט השלום בירושלים פסק פיצוי בסך של 60,000 ₪ לאדם החבר בקהילה ההומו-לסבית אשר צולם צועד במצעד הגאווה לבוש מדי צה”ל. פרסום התצלום בפעם הראשונה היה כדין מאחר והצילום בוצע ברשות הרבים ופורסם במסגרת דיווח עיתונאי. או אז הודיע המצולם לעיתון כי אינו מעוניין שתצלומו יפורסם. בית המשפט קבע כי התעלמות העיתון מן הפנייה ופרסום התצלום פעם נוספת נכנס בגדר פגיעה בפרטיות.
כברירת מחדל מותר לצלם “ברשות הרבים”. צילום “ברשות היחיד” ימצא כפגיעה בפרטיות אלא אם יוכח כי זה בוצע בתום לב, במידה שאינה עולה על הנדרש ותוך הגנה על אינטרס כשר. סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי צילום ברשות היחיד מהווה פגיעה בפרטיות. כיצד ניתן להבחין בין “רשות היחיד” ל-“רשות הרבים”? רשות הרבים היא כל מקום שהציבור רשאי להשתמש בו או לעבור בו. זהו מקום שאדם סביר יכול היה לצפות ששיחותיו יישמעו ללא הסכמתו. כך גם ככל שאותו אדם נמצא באופן בולט ומוחצן במקום הומה אדם, ניתן יהיה להסיק כי לא התכוון לשהות ברשות היחיד.
יחד עם זאת וכאן חשוב מאוד לשים לב לכלל אצבע נוסף – הזכות לפרטיות אינה קשורה למקום אלא לאדם. בנסיבות מסוימות, צילומו של אדם ברשות הרבים עדיין יהווה פגיעה בפרטיות. לכן, גם אם הבעלות הפורמלית ברכב משותפת לשני בני זוג, עדיין המרחב ברכב יחשב כ”רשות היחיד”. בפ 3159/05 מ”י נ’ דורון רוזנטל ואח’ הורשע חוקר פרטי בפגיעה בפרטיות לאחר שהתקין ברכב אשת לקוחו מצלמה אלחוטית סמויה בכדי לתעד את מפגשיה החשאיים עם גבר אחר ואף צילם מפגשים אלה מרחוק. בית משפט השלום בנצרת קבע כי אין כל משמעות למוסריות המפגשים כדי להשפיע על הצידוק לצילום, זאת מאחר והגנת הפרטיות חלה גם על אלה הנוהגים בחוסר נאמנות כלפי בן זוגם.
כאמור, הזכות לפרטיות קשורה לאדם ולכן למעשי המצולם משמעות רבה. כך למשל בע”פ 2126/05 סברי ג’רייס נ’ מ”י קבע בית המשפט העליון כי צילום בני זוג במקום מוסתר מעין בחורשה, במצבים אינטימיים ביותר, בעקבות מעקב אחריהם ללא ידיעתם והפצת תמונותיהם, מהווה פגיעה בפרטיות. מן הצד השני, יש גם להתייחס לתכונות מסוימות של מקום. בבר”ע 1376/02 יפת שלמה ואח’ נ’ ידיעות אחרונות בע”מ ואח’ בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע כי חצר בית הכלא נחשבת כמקום ציבורי ברשות הרבים ולכן מותר לצלם ובבש”א 7499/04 יגאל עמיר נ’ ערוץ 10, בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי תא המאסר יחשב כרשות ברבים כאשר נעשה בו שימוש יומיומי ורגיל הנתון לביקורות, הגבלות ושינויים. זאת בניגוד לשימוש החריג לצורך התייחדות, או אז יחשב התא כרשות היחיד.
גם אם מותר לצלם אין בכך כדי לקבוע כי מותר לפרסם את הצילום. סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו יהווה פגיעה בפרטיות. כאשר עלמת חן בחרה להשתזף מעורטלת למחצה בחוף הים ומלוא חזונה נכנס לעדשת מצלמתו של צלם מזדמן האם צילומה מהווה פגיעה בפרטיות? ומה אם תצלום שכזה מתפרסם ברבים? בת.א. 5680/02 פלונית נ’ שניידר אליעד, קבע בית משפט השלום בנתניה כי צילום בחורה המשתזפת בחוף הים בעירום אינו מפר פרטיותה מאחר וחוף הים אינו חוף פרטי ונמצא ברשות הרבים. למרות זאת, המצולמת לא הסכימה כי גופה העירום יעטר את עמודי עיתון. לכן, נמצא כי בנסיבות אלא ולמרות שפני המצולמת טושטשו, פרסום התצלום בעיתון מהווה פגיעה בפרטיות.
בנסיבות דומות, קבע בית משפט השלום בדימונה בת”א 1064-07 עזרא נ’ פוזיילוב ואח’ כי פרסום תצלום של בחורה בביגוד פרובוקטיבי מהווה פגיעה בפרטיות למרות שהצילום התבצע במסיבת פורים מרובת משתתפים. כאשר התמונה פורסמה כשנה לאחר שצולמה ולא הובהרו נסיבות צילום התמונה במקור , היה בכך כדי להשפיל את התובעת או לבזותה. בת ” א 409/08 אבו גאנם ואח’ נ’ צ’יק צ’אק ואח’, נקבע כי מנסיבות עדתיות, פרסום באינטרנט של תצלום כלה במהלך טקס חינה מהווה פגיעה בפרטיות. לפי המנהג המקובל אצל בני העדה המוסלמית ממוצא בדואי, טקס החינה הוגבל לחתן ונשים בלבד ולכן הכלה לבשה לבוש יחסית חושפני. פרסום תצלום הכלה בלבושה המתירני בהתחשב במנהגי הצניעות של העדה השפיל וביזה אותה בקרב בני קהילתה. ולכן נפגעה פרטיותה. ומחתונה לחליצה. בבש”א 6803/09 פלונית נ’ אמנון לוי ואח’, קבע בית המשפט העליון כי ניתן היה לצלם טקס חליצה שצולם ברשות הרבים אך אסר על שידור הקטעים המשפילים, למשל קטעי בכי המצולמת והיריקה.
אם חשבתם שבכך תמו הסייגים, עדיין נותרו עוד כמה. גם אם מותר לצלם ואף לפרסם את התיעוד, עדיין פרסום לצרכים מסחריים יכול להימצא כהפרת פרטיות המצולם בהתאם לסעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות. בת”א 1511/07 אברג’ל שירן נ’ סופר מרקט סלעית בע”מ ואח’, בית משפט השלום באילת פסק כי על רשת ריקושט לפצות בחור אלמוני בסך 50,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות לאחר שריקושט פרסמה תצלום של החייל אשר צולם בבסיס הקליטה והמיון של צה”ל כחלק ממסע פרסום.
