מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי) של משרד המשפטים פרסמה תזכיר חוק הגבלת שימוש במקום למניעת ביצוע עבירות (תיקון – הגבלת גישה לאתר אינטרנט ותיקונים שונים), התשע”ג-2012. החוק אשר תיקונו נדרש, חוקק בשנת 2005 לצורך מתן סמכות למשטרת ישראל לסגור מקומות מוחשיים בהם מתבצעת פעילות עבריינית ספציפית – סחר בבני אדם וזנות. את החוק יזמה חברת הכנסת זהבה גלאון כחלק ממלחמתה בתופעות השונות סביב עבירת הזנות וזאת באמצעות תיקון חוק העונשין.
חברת הכנסת גלאון ביקשה ליצור הסדר שיתיר לקצין משטרה בכיר או לבית משפט להפסיק את השימוש במקומות שיש חשד שמתבצעות בהם עבירות זנות וחשד שעבירות אלה ימשיכו להתבצע באותו המקום. חברת הכנסת גלאון סברה כי החוק יספק אמצעי יעיל לצמצום התופעה העבריינית של העסקת אנשים בזנות וזאת בשל אופייה המסוים של הפעילות העבריינית הקשורה בעבירות זנות אשר עשויה להתחדש בתוך זמן קצר ביותר באותו המקום שבו התקיימה, אף אם באי המקום נעצרו קודם לכן. נציין כי מהצעה אחרת לתיקון החוק, מתברר כי תכליתו לא הושגה כפי שקיוו ועבירות הזנות השונות המשיכו למרות ואף על-פי הסמכויות שניתנו למשטרת ישראל.
מן הפרוטוקולים של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת אשר דנה בהצעת החוק, מתברר שחלק מן המשתתפים סברו כי יש מקום לחוקק חוק אחד ובו הסדרה אחידה לכל הסוגיות הנוגעות לעניינים שבהם רשות ממשלתית יכולה לסגור מקום כדי למנוע ביצוע עבירות – לא כעונש, אלא כדי למנוע ביצוע עבירות לעתיד. בסופו של דבר, שינתה הועדה את יעודה של הצעת החוק, כך שחוק העונשין לא יתוקן, אלא יחוקק נפרד העומד חוק בפני עצמו ואשר עסוק בסגירת מקומות לשם מניעת פעילות עבריינית בתחום הזנות. שבע שנים לאחר מכן ומשרד המשפטים סבר כי הגיע הזמן לממש את החזון שהוצג בוועדה, קרי – דבר חוק אחד שיסדיר את כל הסוגיות הנוגעות לסגירת מקומות באמצעות הרשות המבצעת בגין עבירות נוספות כגון: עבירות סמים, פעילות של ארגוני פשיעה, פגיעה בזכויות קניין רוחני ומסחר בחלקי רכב גנובים או מזויפים.
כבר מכותרת התזכיר ניתן ללמוד כי משרד המשפטים מעוניין שהחוק החדש יאפשר למשטרה “לסגור” מקומות לא מוחשיים באינטרנט וזאת באמצעות חסימת גישה של גולשים מישראל לאתרי אינטרנט בהם מתבצעת עבירה המוגבלת כעת לעבירות הימורים ופרסום תועבה ובו דמות של קטין. מלשון ההקדמה, דברי ההסבר והחוק המוצע ניכר כי משרד המשפטים סבור שהסמכות לחסום גישה לאתר אינטרנט (מקום לא מוחשי) המספק שרותי הימורים כאלה ואחרים, דומה מאוד לסמכות המוקנית למשטרת ישראל בחוק העונשין לסגור מקומות מוחשיים שבהם נערכים הימורים האסורים על-פי החוק בישראל. לדעתנו שוגה משרד המשפטים במספר מישורים, אך חמור מכך, לא ברור מדוע מתעלם משרד המשפטים מן ההשלכות החמורות כפי שאלה הוצגו זה מכבר על-ידי הרשות השופטת באותו עניין.
לפני מספר שנים, משטרת ישראל החליטה להורות לספקיות שרותי גישה לאינטרנט כי עליהן לחסום גישה לאתרי הימורים בהסתמך על פרשנות יצירתית של חוק העונשין. פרשנות זו לא התקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים, המדינה ערערה והסוגיה עומדת היום בפני בית המשפט העליון. המדינה החליטה כי אין לה כל צורך להמתין ולשמוע מהן מסקנותיו של בית המשפט העליון ובחרה לקדם את תיקון החוק בכל מקרה. בהקדמה לנוסח התיקון לחוק, טוען משרד המשפטים כי ההיגיון מאחורי סמכות המשטרה לתפוס חפץ הקשור לדבר עבירה זהה להגיון מאחורי יכולת המשטרה להורות על חסימת גישה לאתר.
לדידנו, השוואה שכזו רק מלמדת עד כמה אסור לאפשר לרשות המבצעת להכריע בסגירתו של מקום ללא הכרעה שיפוטית, קל וחומר כאשר מדובר בפגיעה חמורה בזכויות אחרות. כך למשל, המחוקק ראה לנכון לקבוע כללים מאוד מאוד ברורים לגבי מערכת מחשוב שנועדה לפעילות של עסק. במקרה זה, על משטרת ישראל לקבל צו מבית משפט לצורך תפיסת מחשב שכזה ולכל היותר קבלת צו בדיעבד בתוך 48 שעות, אם לא הייתה למשטרה כל ברירה והיא תפסה מחשב שכזה ללא צו. אם אין די בכך, ההשוואה בין מקום מוחשי לבין מקום וירטואלי, למשל אתר אינטרנט, המכיל מידע רב מסוגים שונים, טכנולוגיות שונות ומקיים חלק מן המארג הרשתי של האינטרנט, מלמד על חוסר הבנה והתעלמות רבתי ממספר לא מבוטל של גילויי דעת מטעם בית המשפט העליון בתיקי אינטרנט שונים ב-12 השנים האחרונים.
לשון התיקון לחוק קובעת כי אם יש ל”קצין משטרה מוסמך” יסוד סביר לחשוד כי אתר אינטרנט משמש לביצוע עבירת הימורים וכן כי יש לו יסוד סביר לחשוש שאתר האינטרנט ימשיך לשמש לביצוע העבירה אם לא תוגבל הגישה אליו, רשאי הוא ליתן צו המורה לספק גישה לאינטרנט להגביל את הגישה לאותו אתר אינטרנט. לשון התיקון ממשיכה וקובעת כי אותו קצין משטרה מוסמך יכול להורות על חסימת הגישה לאתר גם אם מתקיימת פעילות חוקית באתר אך לדעתו של קצין המשטרה ביצוע העבירה אינו ב-“שולי הפעילות הכוללת של האתר”. במילים אחרות, קצין משטרה יכול להורות לספקית שרותי גישה לאינטרנט לחסום את כל אתרי ההימורים בעולם. ברור לכל בר דעת כי מבחינה טכנית לא ניתן לעשות זאת באופן נקודתי ויעיל ותמיד ניתן יהיה לעקוף חסימה שכזו. כמו כן, השלכות סמכות זו תהפוך את ספקיות הגישה לאינטרנט, בעל כורחן, לזרוע השיטור המקוונת של מדינת ישראל.
אך גם אם נתעלם מעניינים אלה, עדיין חסימה שכזו תפגע בגולשים מישראל שיגיעו לאתר הימורים ללא כל רצון להמר. אולי ברצון הגולשים לקרוא מידע וללמוד כיצד לשחק במשחק מזל מסוים, לא לצורכי רווח כספי אלא למטרות בידור או למטרת לימוד כך שכאשר ייסעו לחו”ל ידעו איך לשחק. אולי האתר מספק מידע נוסף, חוקי, אך כעת לא יתאפשר לכלל הציבור הישראלי לקבל אותו. , מדובר בפגיעה חמורה מאין כמותה בזכויות יסוד של הציבור הישראלי, אותן הזכויות עליהן דיבר בית המשפט המחוזי בעת שדחה את פרשנותה היצירתית של המשטרה בעניין חסימת הגישה לאתרי הימורים.
יש לשים לב גם לעובדה כי בחלק ניכר מן המקרים מדובר באתרים מחו”ל. אם אלה יחסמו, סביר מאוד להניח כי הציבור הישראלי כלל לא יהיה מודע לחסימתם וגם אם התברר כי נחסמו, לא יהיה אינטרס כלשהו לבעלי האתר מחו”ל להשתמש זכות הערעור שהתיקון לחוק המוצע מאפשר. במילים אחרות, משטרת ישראל תוכל לחסום מידע מן הציבור הישראלי בהסתמך על שיקול דעת של קצין משטרה כזה או אחר ומבלי שתתקיים ביקורת שיפוטית כלשהי לפני ביצוע החסימה.
אנו סבורים כי מדובר בחוק דרקוני שאינו מתאים ו/או ראוי למדינה המתהדרת ביסודותיה הדמוקרטיים. מדרון חלקלק כבר לא יתאים לתאר את המצב אם דבר החוק הזה יעבור, אנו כבר נהיה בגלישה מהירה כלפי מטה. לא יעלה על הדעת כי מי מטעם משטרת ישראל יחליט על דעת עצמו כי מתבצע באתר כלשהו עבירה כלשהי ואז מבלי לקבל הסמכה שכזו מן הרשות השופטת, להורות לחברה פרטית המספקת שרותי גישה לאינטרנט, לחסום את הגישה לציבור הישראלי.
קצרה היריעה להציג את כל הדוגמאות המלמדות באופן ברור שאינו משתמע לשני פנים מדוע אסור בתכלית האיסור לאפשר למשטרת ישראל, להורות על חסימת מעבר חופשי של מידע מבלי לקבל לפני כן צו מבית המשפט. קבלת תיקון חוק זה יפגע אנושות בחופש הביטוי, בחופש המידע, בחופש העיסוק ובעקרונות החירות והצדק עליהן הוקמה מדינת ישראל.
