שימוש בכוח פיזי על ילדים אינו עניין חדש. סביר מאוד להניח כי כל הורה עמד במצבים בהם נאלץ להתמודד עם הדילמה להכות או לא להכות. במדינות מודרניות בהן החינוך והתרבות שולטים, השימוש בכוח פיזי לצורכי שליטה פוחת באופן משמעותי ודרך ההידברות הינה הגישה המועדפת. למרות זאת, יש כאלה הגורסים כי המשפט האלמותי חוסך שבטו שונא בנו, תקף בדורנו יותר מאי פעם. במקרים רבים מידי גישה זו מוצאת ביטוי אלים, חסר כל הגיון ותועלת כחלק מהוצאת תסכוליו של הורה על ילדו במקרה הטוב ובמקרה הרע ביטוי פיזי לבעיה נפשית חמורה. את תוצאות האלימות ניתן לראות, בדרך כלל, בדיעבד. מפעם לפעם אנו "זוכים" להצצה ויזואלית להתעללות שכזו אשר תועדה בזמן אמת ופורסמה באחד מן הערוצים הטכנולוגים שהאינטרנט מציעה.
לאחרונה פורסמו מספר קטעי וידאו ביוטיוב אשר מהווים דוגמה מצוינת לשאלת הפרסום ברבים וניקח אותם כדוגמה. בקטע וידאו אחד ניתן לראות הורה מצליף בילדו, פעם אחר פעם, באמצעות חגורה בגין מה שנראה כחוסר שביעות רצון מן האופן שבו הילד זרק/תפס כדור בייסבול במהלך משחק עם אביו. קטע הוידאו צולם על-ידי השכן, מן הקומה השנייה בביתו הצופה אל החצר הפרטית של האב המכה. בשלב מסוים, השכן לא התאפק והתערב באופן ישיר בעודו מציע לאב המכה לשחק עמו במסירות ואז שינסה לעשות את אשר עשה לילדו.
במאמר זה לא נכנס לדיון באם אכן אסור לחסוך בשבט, באיזה מינון, באילו נסיבות ולאיזו תכלית, את הדיון בכך נותיר למומחים בעניין. יחד עם זאת, נבהיר כי במאמר זה נצא מנקודת הנחה כי אין בתיעוד הוידאו להציג הורה המכה פעם אחת ובעדינות על עכוזו של ילד רך בשנים אשר רץ לכביש בניגוד גמור למספר רב של התראות והזהרות שניתנו לו. במאמר זה נעסוק בתיעוד של הכאה חריגה ובלתי מידתית אשר שכל צופה סביר יחשוב כי מדובר בהתנהגות אלימה ובלתי מתקבלת על הדעת והשאלות שנשאל הן: האם על הציבור חובה לדווח על אירוע שכזה? והאם מותר לפרסם את תיעוד האירוע באינטרנט?
האם יש לציבור מקום להתערב בעניין פרטי הנוגע לאופן ולדרך שהורה כזה או אחר מעוניין לחנך את ילדו או להשליט סדר בביתו? לא רק שהחוק הישראלי מעודד התערבות שכזו, החוק מכריח את הציבור להתערב. חוק העונשין אוסר על התעללות גופנית, נפשית או מינית בקטין או חסר ישע ומטיל חובת דיווח על בגיר אשר יש לו יסוד סביר לחשוד כי מתבצעת עבירה על איסור זה. החוק אינו קובע מהו המינון הנכון בהכאתו של ילד או מהו רף ההתנהגות הסבירה מעליה מדובר כבר בהתעללות של ממש ומותיר זאת לפרשנות שלכם. לכן, אם אתם סבורים כי מדובר בהתעללות חובה עליכם לדווח לעובד סוציאלי או למשטרה ואם לא תדווחו הרי שביצעתם עבירה שדינה 3 חודשי מאסר לאדם מן השורה ו-6 חודשי מאסר לבעלי מקצועות מסוימים או כאלה שנמצאים בעמדת אחריות על הקטין או חסר הישע.
כעת משחובה לדווח על אירוע התעללות, האם ניתן לתעד בוידאו את האירוע בזמן אמת, מבלי שהמתעלל ידע על כך, להעביר את קטע הוידאו לרשויות ולפרסמו בציבור, לאו דווקא בסדר הזה? חוק יסוד כבוד האדם וחרותו קובע מפורשות כי אין נכנסים לרשות היחיד ללא הסכמתו. סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי אסור לפגוע בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו. סעיף 2(3) לחוק קובע כי צילום אדם ב"רשות היחיד" מהווה פגיעה בפרטיות וסעיף 2(4) לחוק קובע כי צילום אדם "ברשות הרבים" בנסיבות שעלולות להשפילו או לבזותו תהווה גם היא פגיעה בפרטיות. אם כן מהי ההבחנה בין רשות היחיד לרשות הרבים? מהן הנסיבות שעלולות להשפיע או לבזות? והאם זה בכלל חשוב כאשר מדובר במקרה של התעללות בקטין או חסר ישע?
ככל שנוגע לתיעוד התעללות, בין אם הוידאו צולם בגלוי ובין אם בהיחבא, בין אם במקום פומבי ובין אם במקום הכי פרטי שניתן לדמיין, ניתן לפגוע בפרטיותו של אדם אחד כדי לשמור על זכותו של אחר או כדי להגשים אינטרס ציבורי כגון מניעת התעללות בילדים. לכן, גם אם צילמתם בהיחבא קטע וידאו בחדר הילדים הנמצא בבית שכניכם וזאת מבלי לקבל את אישורו של השכן לצילום, במסירת קטע הוידאו לרשויות הרי שפעלתם כדין.
לא כך הם פני הדברים באם תחליטו לפרסם את קטע הוידאו ברבים, למשל ביוטיוב. חוק העונשין אינו מטיל חובה לדווח על מקרה התעללות ברבים. לכן, פרסום קטע הוידאו לגורם כלשהו חוץ מאשר לרשויות, חושף את המפרסם לתביעה כספית ולכתב אישום בגין פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע. מאחר והחוקים הרלוונטיים מקנים לבית המשפט שיקול דעת ופרשנות רחבים במיוחד, התוצאה תלויה ברובה בפרשנות נסיבות המקרה.
סעיף 3 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי בכדי שאדם יוותר על פרטיותו עליו לתת הסכמה מדעת, במפורש או מכללא. רק על ההסכמה ופרשנותה ניתן לכתוב ספר ולכן כברירת מחדל ולמען הסר ספק תמיד כדאי לקבל את הסכמת המצולם באופן מפורש ובכתב. כלל מצוין אך בלתי ישים בעת תיעוד סמוי של התעללות. לכן, צריך לוודא כי בנסיבות העניין המצולם נתן הסכמתו, גם אם לא עשה זאת באופן מפורש. הדוגמה הקלאסית לכך הינו קטע הוידאו של האברך המכה אשר צולם במרחב הציבורי.
לפני פרסום קטע הוידאו כדאי גם לוודא כי קיים אינטרס ציבורי בפרסומו ברבים. במילים אחרות, האם התועלת בפרסום קטע הוידאו ברבים גוברת על הנזק שנגרם למצולם. כפי שניחשתם, גם סוגיה זו נתונה לפרשנות רחבה בהתאם לנסיבות העניין. נקודה נוספת למחשבה – האם בעת פרסום קטע הוידאו יגרם נזק נוסף לנפגע? לא אחת הרצון הטוב של המפרסמים, לחשוף את התנהגותו הפסולה של המתעלל, מעצימה את הנזק לנפגע כאשר זהותו נחשפת ברבים. עניין זה ניתן לפתרון פשוט למדי באמצעות טשטוש פניו של הנפגע.
המלחמה בהתעללות בילדים הינה קריטית לחברה מתוקנת. הדיווח על מקרי התעללות לרשויות מהווה אחד מן הכלים החשובים ביותר למיגור התופעה. תיעוד ההתעללות מאפשר להוכיח בקלות רבה יותר את אשר התרחש בפועל. פרסום התיעוד ברבים, בנסיבות מסוימות, יכול להועיל בהגברת המודעות לבעיה ואף במקרים מסוימים לטיפול יעיל ומהיר יותר של הרשויות במקרה הפרטני שפורסם. כך או כך, הפתרון הטוב ביותר לבעיה נמצא בחינוך לתרבות המכירה בחשיבותה של חמלה באשר היא, הן כלפי בני האדם והן כלפי בעלי החיים.
