בעקבות התפתחות האינטרנט וכניסתו לכל בית בישראל, בנוסף לעובדה כי ניתן לאחסן אתר אינטרנט בכל מדינה בעולם, נוצר מצב שבו כל אדם יכול לצלם ולהפיץ תמונות של קטינים ברחבי הרשת. בעולם נחלקות הדעות, כאשר בארה"ב נפסק כי מותר לצפות בתמונות פדופיליה אך אסור לאחסנן על גבי המחשב או כל מדיה אחרת ובאנגליה אסור אף לצפות בתמונות אלו.
למרות הגישה הליברלית יחסית הנהוגה בארה"ב כיום, לאחרונה החלו השמרנים להפעיל לחץ כבד, אשר גרם למפנה והמדינה החלה לנקוט בצעדים כנגד תעשיית הפדופילה הענפה ברחבי ארה"ב.
רק לאחרונה פורסם כי באוסטריה נחשפה רשת ענק של פדופילים מכל העולם, שהכילה כ-2,360 פדופילים מ-77 מדינות, רובם מארה"ב וגרמניה. המצב הפך לחמור כל כך, עד שגורמים בממשלת אנגליה מקדמים כיום חוק אשר רישום פרטי התקשרות של פדופילים במטרה למנוע ולהקשות על התנהלותם של הפדופילים באינטרנט. ניכר גם כי פעילות האכיפה התגברה כאשר הפדופילים אינם שוקטים על שמריהם ואתרי פורנוגרפיה לפדופילים מציעים שיטה חדשה בכדי להתחמק מתביעות.
בארצות הברית פדופיל מפלורידה נידון ל-250 חודשי מאסר בפועל, בגין עבירות פדופיליה. המורשע, גארי אוונס מפלורידה, נעצר לאחר שארגן טיולי סקס למבוגרים. התוכנית הייתה נסיעה להונדורס וקוסטה ריקה לשם בילוי מיני עם קטינות. לאחר שנעצר ונערך חיפוש בביתו, נוספו לכתב האישום סעיפים של החזקת והפצת חומר פורנוגרפי המערב קטינים, לאחר שחומר זה נתפס על גבי המחשבים שבביתו. הפדופיל נעצר לאחר שיצר קשר עם אתר אינטרנט אשר פרסם את הטיולים האלו והציע למפעיליו לקחת חלק בהפצת ומכירת הטיולים. הבעיה היחידה בתכנית הזו הייתה שהפדופיל לא ידע כי מאחורי האתר נמצאים חוקרי ה-FBI, אשר הציבו מלכודת לפדופילים שכמותו.
מנכ"ל לשעבר של חברת דפוס פיננסית, נידון ל- 15 חודשי מאסר בפועל וקנס של 50,000 דולרים על החזקת חומרים פרונוגרפיים של ילדים ומחיקת אלפי קבצי מחשב שביצע כשנודע לו כי מתנהלת חקירה נגדו. רוברט ג`ונסון בן ה- 61, הוריד את התמונות הפורנוגרפיות למחשב של החברה כשהיה מנכ"ל חברת Bowne & Co. הוא טען כי הוא אינו אשם בהחזקת לפחות 2 תמונות פורנוגרפיה של ילדים באוגוסט. ג`ונסון הודה בשימוש בתוכנה למחיקת תוכן הדיסק הקשיח שלו במחשב החברה. בכתב ההגנה הוא טען כי הלחץ שנגרם לו מעבודתו כמנכ"ל החברה גרם לו לדיכאון חמור. עונש דומה קיבל אסטרו פיזיקאי בן 33 מאוניברסיטת לנסבריג` שבאנגליה, שנידון ל- 15 חודשי מאסר בפועל לאחר שנתפס מצלם תמונה מגונה של קטינה.
מאידך, ככל שנוגע לאחריות ספקי שירותי אינטרנט בארצות הברית, נראה כי הרשות השופטת מספקת חסינות לספקים. במסגרת תביעה נגד אדם בשם Bates ו-Yahoo, נטען כי ספק שירותי האינטרנט אחסן קבצים לא חוקיים המכילים פורנוגרפיית ילדים, וידע על האחסון של הקבצים הללו בקבוצה מקוונת מסוימת (פורום). בעוד ש-Bates נאסר בגלל מעורבותו כמנהל הפורום הנדון, התביעה טענה כי ספק שירותי האינטרנט נושא באחריות תחת מגוון נימוקים משפטיים, כולל רשלנות, חדירה לפרטיות ועוד. התביעה גם טענה כי התוכן המקוון הפוגע מפר את החוק הפלילי נגד פורנוגרפיית ילדים. Yahoo הגישה בקשה למחיקתה מהתביעה בטענה כי היא זכאית לחסינות תחת סעיף 230 של חוק (Communications Decency Act (CDA, בקשר לתוכן המסופק על ידי גורם אחר. השופט הפדראלי שדן במקרה בטקסס, הסכים עם הטענה.
זוהי החלטה חשובה מאחר וזו הפעם הראשונה שבית משפט מאשר שסעיף 230, לגבי חסינות ספק אינטרנט, חל גם במקרה של תביעה אזרחית פרטית, גם אם התביעה מבוססת על מעשים פליליים. בנאום שנשא סנאטור רפובליקני מאריזונה, טען הסנאטור כי התקדמות הטכנולוגיה הקלה על הגישה וכפועל יוצא גם על התשוקה לפורנוגרפיית ילדים. הסנאטור הגיש הצעת חוק , הנקראת " החוק למען עצירת הניצול המקוון של ילדינו " ולפיה ידרשו אתרי אינטרנט לדווח על פעילויות לא חוקיות למרכז הלאומי לילדים מנוצלים ונעדרים, שיעביר את הדיווח לסוכנות אכיפת החוק הרלוונטית.
זו אינה הפעם הראשונה בה נעשה שימוש באינטרנט ככלי לחשיפת פדופילים באמצעות מאגר מידע ופיקוח. בנובמבר, 2006 הושק אתר "המבוקשים ביותר" אשר באחד מעמודיו מופיעים שמות ותמונות של פדופילים מבוקשים אשר לא צייתו להסדר שקיים עם המשטרה, הסדר שבמסגרתו עברייני מין נדרשים ליידע את המשטרה על מקום הימצאותם. כל הפדופילים שמפורסמים באתר הינם עבריינים שהורשעו בעבירות מין בילדים וסיימו לרצות את עונשם. על עבריינים ספציפיים אלה החובה לעדכן את פרטיהם ב"רשימת עברייני המין" בהתאם לחוק Sexual Offences Act 2003. אי עמידה בחובה זו מהווה עבירה בפני עצמה.
בארצות הברית, מידע על עברייני מין פתוח לציבור כבר משנת 1996, ולאחרונה אף הוקם אתר www.familywatchdog.us המספק מידע מקוון על כל עבריין מין שנתפס והורשע. ואם לא די בכך, הודות לקבלת הצעת חוק במדינת קליפורניה, ארה"ב, שעברה בקלות רבה וברוב גדול, לוויינים יעקבו בקרוב אחר אלפי עברייני מין אשר יוצמד להם מכשיר GPS, אלא אם כן יסירו את המכשיר.
מהדוגמאות הללו ניכר כי לפחות שתיים מן המדינות הנאורות והמתקדמות בעולם חרטו על דגלן לבער את נגע עבירות המין בכלל והפדופיליה בפרט, באמצעות הקמת מאגרי מידע, פיקוח צמוד ואף נקיטת פעולות מנע. באותן המדינות קיימת חקיקה ענפה הנוגעת לפרטיותו היחסית של אדם ובכל זאת, חשבו המחוקקים כי במקרה זה יש להתעלם מפרטיותו של אדם והעדיפו לאפשר לכלל הציבור להישמר לנפשו.
לגישה זו יתרונות וחסרונות. מצד אחד, חשיפת פרטיהם של עברייני מין, מעקב שוטף אחר מעשיהם והגבלת צעדיהם, תאפשר לכלל הציבור להישמר מפניהם באופן יעיל יותר מאשר במקרה בו לא היו ננקטים אמצעים שכאלה. מצד שני, לחשיפת מידע שכזה השלכות משפטיות וחברתיות לא פשוטות כלל וכלל. הרי מספיק שאדם יסטה מן הנורמות המקובלות ולו סטייה קטנה ביותר. באם ימצא שסטייה זו עונה על הגדרות החוק במדינה הרלוונטית כעבריינות מין או פדופיליה, אות הקין הציבורי שיוצמד לאותו אדם לא יאפשר לו לעולם לחזור למוטב ולהשתקם. אם הרציונאל מאחורי סימונו של עבריין המין נועד לאפשר לציבור להיזהר ממנו, מדוע לא ממשיכים ברציונאל זה על מנת להקים מאגרי מידע ציבוריים של גנבים, רוצחים ומכי נשים?
אין חולק כי יש לעקור מן השורש את נגע עבירות המין והפדופיליה, ביד של ברזל, באופן נחוש, תוך שילוב כוחות ומאמצים בינלאומיים ויפה שעה אחת קודם. יחד עם זאת, למרות האינסטינקט הראשוני לתפוס את אותם עבריינים ולעשות בהם שמות, יש לזכור כי קיים שוני בין מקרה למקרה, שאינו מאפשר התייחסות זהה וכן שכשם שמניעת פשיעה הינה חלק מן האינטרס הציבורי, כך גם מתן אפשרות שיקום לאלה הסוטים מן הנורמה מהווה אינטרס ציבורי.
אין זה המקום לפרט את המחקרים, הועדות והדיונים שנערכו בגין סוגיה זו, אך ניכר כי היתרונות שבחשיפת פדופילים לידיעת כלל הציבור והפיקוח עליהם, גוברים על זכותם של עברייני המין והפדופילים לפרטיות. יחד עם זאת, אין בכך לומר כי בכל מקרה יש למהר ולפרסם פרטיו של אדם או להשאירם לנצח במאגרים. הטריגר לפרסום, כמות ותוכן המידע שיפורסם וכמובן פרק הזמן, חייבים להיות תלויים בנסיבות כל מקרה ומקרה, כמו למשל באופן שההתייחסות לאדם שהורשע בכך שהחזיק מידע פדופילי במחשבו לא תהיה זהה לאדם שהורשע בביצוע מעשים מגונים בילד או אף גרוע מכך.
ומה בישראל? לאחרונה ניתנו שני פסקי דין הנוגעים לפדופיליה ברשת האינטרנט, דבר המלמד כי המשטרה והפרקליטות החליטו לשים קץ לאווירת המערב הפרוע המתחוללת ברשת האינטרנט הישראלית והעולמית. בשני המקרים אשר נדונו בבתי המשפט בישראל – המדינה נ` מיל בבית משפט השלום בתל אביב והמדינה נ` פוקסמן בבית משפט השלום בפתח תקווה, עלתה הסוגיה ובתי המשפט קבעו כי החזקה של חומר המכיל פדופיליה כלשהוא הינו אסור על פי ס` 214 לחוק העונשין והוסיפו את דעתם כי אף צפייה הינה אסורה, בשל הדרישה שהיא יוצרת לתחום זה בתעשיית הפורנוגרפיה.
