היבטים קיברנטיים לחוק החדש נגד טרור בארה“ב אירועי ה- 11 בספטמבר חשפו באופן טראגי את חוסר יכולת התמודדותם של ארצות הברית והעולם נגד פעולות טרור חסרי תקדים, הן בהיקפם והן באמצעים בהם נעשה שימוש. הרבה לפני שנזקיה הפיזיים והמנטאליים של ארה“ב ישוקמו, ביקש הממשל האמריקני לנקוט בצעדי בזק, בין היתר, על מנת להביא את האחראים לדין ולמנוע הישנותם של מקרים מסוג זה. אחד מהיבטיה הבולטים של התאוששות הממשל האמריקני היה בדרישתו הגורפת לספק לסוכנויות ההגנה האמריקניות השונות כלים נוספים ופרקטיים יותר להתמודדותם במלחמה בטרור, את זאת ביקש הממשל להגשים באמצעותה של חקיקה.
ב- 29.10.2001 חתם הנשיא האמריקני, ג`ורג` בוש, על החוק נגד טרור “Anti Terrorism Bill“ המקנה סמכויות חסרות תקדים (בארצות הברית) לסוכנויות ההגנה והביון האמריקניות. בין סעיפיו הרבים של החוק, ניתן למצוא סמכויות ספציפיות המתייחסות לעולם הקיברנטי, רובן ככולן נוגעות לאמצעים שונים שהסוכנויות השונות רשאיות להשתמש בהן בתחום המעקב והניטור של תקשורת אלקטרונית על מגוון תחומיה. בנאומו, במעמד החתימה על החוק, הדגיש הנשיא כי ההתמודדות הינה מול טרוריסטים לכל דבר ועניין העושים שימוש באמצעים ובטכנולוגיה מתקדמים, אשר חלקם כלל לא היה קיים עת חוקקו החוקים הישנים, על כן הצורך ליצור חוק חדש שיהווה בסיס להתמודדות החדשה.
נוסף על חקיקתן של סמכויות חדשות ונרחבות, בפועל משנה החוק את הקיים בכך שצמצם את ההיזקקות האדמיניסטרטיבית האין-סופית לצווי חיפוש ומעקב נקודתיים וספציפיים. כך לדוגמא, בעוד שבעבר נדרשה סוכנות הגנה לצווים חדשים בכל פעם שחשוד היה עובר ממדינה אחת לאחרת, בתוך ארצות הברית, כעת ניתן לקבל באמצעות הצו, הרשאה לבצע את פעילות המעקב אחר החשוד כל אימת שחשוד זה נמצא על אדמת ארצות הברית ומבלי להתייחס למיקומו המדויק.
בכל זאת, אסור לנו לשכוח כי מדובר על התרחשות חסרת תקדים באומה שחרטה על דגלה את השמירה על זכויות האדם בכלל וכאחת מהזכויות המרכזיות בהן, הזכות לפרטיות, בפרט. על אף שאין בסעיפים החדשים בתחום הקיברנטי משום הסמכה “דרקונית“ לסוכנויות השונות לשלול זכויות יסוד בשרירות, יש לזכור, כי אף הסמכות ה“מצומצמת יחסית“ שניתנה על ידי המחוקק האמריקני מצביעה על שינוי אדיר בתפיסתו הליבראלית ה-כמעט טהורה. נסקור אך מספר מצומצם של אותן סמכויות חדשות שהוענקו לרשויות האכיפה והמניעה בארצות הברית: הרחבת תחומי העבירות בגינן ניתן להוציא צווי “ציתות“ – סעיפים 201 ו202- לחוק מרחיבים את רשימת העבירות בגינן ניתן להוציא צו המתיר ביצוע ציתות.
סעיף 201 אף הוסיף לרשימת העבירות גם את האפשרות לנטר מידע הנובע או קשור לגורם החשוד בקשר לפעילות טרור. בנוסף, סעיף 202 הוסיף לרשימה את העבירות הקשורות להונאה ממוחשבת ושימוש לרעה במחשבים. מתן צו גורף לסיוע בגורם שלישי למעקב אחר חשוד – סעיף 206 לחוק, פתר ממבקש צו מעקב אחרי חשוד לציין באיזה גורם תסתייע הסוכנות במעקב וניטור מידע. הרחבת סמכויות חיפוש ותפיסת מידע – סעיף 209 לחוק, תיקן את הגדרת “תקשורת קווית“ כך שאינה כוללת מידע אגור ובניהן הודעות קוליות. לפיכך, ניתן לסוכנות לתפוס הודעות קוליות שנאגרו אצל ספק השירות כפי שניתן היה עד כה לתפוס הודעות דואר אלקטרוני, באמצעות צו חיפוש ותפיסה בלבד וכל זאת מבלי לקבל צו להאזנת סתר.
דרישת מידע מספקי תקשורת אלקטרונית – סעיף 210 לחוק מרחיב משמעותית את סמכותן של הסוכנויות לדרוש מספקי שירותי תקשורת אלקטרונית, ובכלל זה גם שירותי אינטרנט (ISP), פרטים אישיים אודות לקוחות המשתמשים בשירותיהם. לפי סעיף זה, מחויבת ספקית השירות להמציא לידי הסוכנות את שם המשתמש, כתובתו, פירוט שיחותיו המקומיות והבינ“ל, זמני ומועדי השימוש בשירותים, סוג השירותים המסופקים למשתמש ופירוט מלא לגבי אמצעי התשלום של נשוא החקירה ובכלל זה מספרי חשבונות בנק ומספרי כרטיסי אשראי בבעלותו. אחת ממטרות סעיף זה הינה לפתור מצב קיים לפיו לא ניתן היה או איתור חשוד היה מתעכב כאשר זה היה נרשם אצל ספקית שירות תחת שם בדוי.
החלת הדין על חברות הכבלים – סעיף 211 לחוק נועד לישר קו בין הטכנולוגיות השונות. הסעיף מבהיר כי הדין החל על חברות אינטרנט וחברות טלפוניה חל גם על חברות הכבלים כאשר אלו עושים שימוש בתשתית שבידם לצורך מתן שירותי טלפון או אינטרנט. סעיף רדיקלי נוסף שאינו מתייחס באופן ישיר לעניין תפיסת מידע ו/או מעקב אחר חשוד בפעילות טרור, נחבא בין שורות החוק אך נפקותו בפועל נושאת בחובה אמצעי בעל עוצמה.
סעיף 217 לחוק, מאפשר לספק שירות ממוחשב באשר הוא, הנופל קורבן לחדירה בלתי-מורשת למחשביו, להיעזר במי מהסוכנויות המוסמכות לצורך ניטור ותפיסת מידע הנשלח אל, דרך או באמצעות מערכת השירות הממוחשב. הרשאה זו נתונה בכפוף לאישור ספק השירות ומותנית בכך כי הצד המנוטר אינו רשאי להיכנס למערכת הממוחשבת. אחד מהצעדים הפרגמטיים שהחוק נוקט, עולה מסעיף 105 לחוק בו מונח היסוד להקמת יחידה מיוחדת לטיפול בפשיעה אלקטרונית אשר תקים בכל המדינות בארצות הברית נציגויות וכך תוקם רשת מידע, חקירה ואכיפת החוק ככל שנוגע לפשעים אלקטרוניים.
במאמר מוסגר יצוין כי המודל להקמת היחידה יתבסס על מודל דומה שנחל הצלחה בניו-יורק. למרות השינויים מרחיקי הלכת והמהפכה זוטא בתפיסה המחוקק האמריקני, השאלה שיש לשאול בשלב זה היא האם החוק או חלקים ממנו יעמדו במבחן הזמן ותחת עינו הפקוחה של בית המשפט העליון בארצות הברית. הרי כבר במהלך חקיקת החוק נראו גורמים רבים שהתריעו כי מדובר בחקיקה גורפת מדי המניחה על מזבח הנחיצות, זכויות יסוד רבות. לא פעם חוקים גורפים מצאו עצמם מבוטלים על-יד בתי-המשפט מן הטעם שהחקיקה נוגדת את עקרונות החוקה האמריקנית.
לדוגמה, בניו-מקסיקו חוקק חוק בשנת 1998 המגדיר העברת מידע (בכתב או בתמונה), המכיל חומר מיני מפורש – כמעשה בלתי חוקי; חוק זה נמצא כגורף, נוגד את החוקה האמריקנית ובשל כך בטל. כך גם בעניין ה- Communication Decency Act אשר חוקק בשנת 1996 בארצות הברית במטרה להגן מפני חשיפה לחומר פורנוגרפי באינטרנט. בית המשפט העליון בארצות הברית פסק גם כן כי חוק זה פוגע, באופן שאינו מתקבל על הדעת, בחופש הביטוי המעוגן בחוקת ארצות הברית.
יש לציין כי למספר סעיפים בחוק ישנה תוחלת חיים של 4 שנים ובשנת 2005 תוקפן יפקע אלא אם יאושרר תוקפן לתקופה נוספת. רק הזמן ילמד האם סדר העדיפויות הלאומי בארצות הברית, נכון לתקופה זו, יספק את הרשות השופטת ככלב השמירה של החוקה האמריקנית.
