כמעט כל אחד יכול היום להרים אתר קמפיין קטן בשעות ספורות, בלי לכתוב שורת קוד אחת. שימוש בכלים שמאפשרים לבנות תוכנה בשפה חופשית בלי לתכנת (המכונים vibecoding). נניח גם כי באתר מופיע קליפ וידאו קצר היפר ריאליסטי שנוצר באמצעות AI ובו מופיעה דמות מוכרת שאומרת משפט שהיא מעולם לא אמרה. האם ניתן להפעיל את האתר הזה, כך כמו שהוא? הבחירות לכנסת העשרים ושש נקבעו ליום 27 באוקטובר 2026 (מועד הבחירות), ולראשונה מטיל דין הבחירות הישראלי חובת סימון על תעמולת בחירות מסוג "נחזות עמוקה". "נֶחֱזּות עמוקה" (Deep Fake) הוא מונח משפטי בחקיקה הישראלית המתאר תוכן חזותי או קולי שנוצר או שונה מהותית באמצעי דיגיטלי (כמו בינה מלאכותית), כך שהוא נחזה בטעות כמקור אמיתי ותועד במציאות. התוצאה, מה שהשיח הציבורי מכנה דיפ פייק בחירות קיבל מסגרת משפטית מחייבת.

העין כבר אינה עדות

כדי להבין את החובה צריך קודם להבין את הכלי. מודלים יוצרים (generative models) לומדים מכמויות עצומות של וידאו, תמונות וקול, ומסוגלים לייצר תוכן חדש שנחזה כאילו תועד במציאות (תוכן סינתטי). המונח שנבחר בדין הישראלי לתופעה הוא נחזות עמוקה (דיפ פייק). בעבר הפקה כזו דרשה אולפן, תקציב וידע. היום, אדם אחד עם כלי ללא קוד מפעיל צינור שלם שמייצר וידאו מן הסלון. חסם הכניסה נעלם.

ומה עם הסימון? הפלטפורמות הדגולות כבר פיתחו מערכות אוטומטיות לתיוג תוצרי AI. אלא שהתיוג הזה חלקי ושביר. הוא יושב על שכבת נתונים מחוץ לתוכן עצמו ואפשר להסירו בהעתקה, בצילום מסך או בהמרת פורמט. ברגע שהסרטון עובר מיד ליד, הסימון לרוב כבר נעלם. כאן נכנס הדין ודורש סימון אחר, כזה שמוטבע בתוך התוכן ולא מסביבו. על השאלה מי משלם כשקול מזויף פוגש כסף במאמר על דיפ פייק ואחריות.

מה דורש הדין הישראלי

המסגרת המשפטית נשענת על שני רבדים. הרובד הראשון הוא החוק. חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה), התשפ"ו-2026 אושר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית ביום 16 ביולי 2026. הרובד השני הוא הכללים שהתקין מכוחו יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית: כללי הבחירות (דרכי תעמולה) בעניין חובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה, התשפ"ו-2026. הכללים נכנסו לתוקף ביום 26 ביולי 2026, וחלים על תוכן שפורסם לראשונה מאותו מועד ואילך.

מהי נחזות עמוקה לעניין זה? הכללים מגדירים תוכן חזותי או קולי הכולל דמות, מקום, אירוע, מסמך או חפץ שעשויים להיחזות ככאלה שתועדו במקור, אך נוצרו באמצעי דיגיטלי או נערכו בו באופן ששינה אותם שינוי מהותי. הגדרה זו לוכדת בדיוק את מה שייוצר בסלון.

השאלה המעשית היא על מי מוטלת החובה, וכאן הדין ברור. חובת הגילוי חלה על "אדם המפרסם תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה". לא על יצרן הכלי, לא על המודל, אלא על מי שמפרסם. במילים אחרות, מי שהקים את בוט הקמפיין מהסלון והפעיל אותו הוא הנושא בחובה. בדיוק כפי שבתחומים אחרים של אחריות בבינה מלאכותית הכלי מציע והאדם מכריע, גם כאן האחריות אנושית.

הגילוי יכול להינתן בשתי דרכים. הודעת טקסט ברורה שהתוכן נוצר או נערך באמצעי דיגיטלי ואינו תיעוד מקורי, או סמל ייעודי הנושא את אותה הודעה. מטבע הדברים אפשרות הסמל אינה זמינה לתוכן קולי בלבד. לצד זאת נקבעו דרישות עיצוב מדויקות. הגילוי יופיע על רקע חלק בעל ניגודיות גבוהה, במיקום בולט ובגופן קריא. בתמונות ובווידאו נדרש, על פי הכללים, גופן שגובהו חמישה אחוזים לפחות מגובה המסך. בווידאו הגילוי יופיע לאורך כל הסרטון, ובתוכן קולי בלבד הוא יישמע בבירור בתחילתו ובסופו, בשפת התוכן.

בעולם הרחב הכיוון דומה. החוק השלט באיחוד האירופי בעניין בינה מלאכותית מחייב שקיפות וסימון של תוכן סינתטי ושל מצגי דיפ פייק (AI Act, סעיף 50). ישראל, בהקשר הבחירות, הקדימה ועברה מהצהרת כוונות לחובה אופרטיבית.

ומה הסיכון בהפרה? כאן נדרשת זהירות. הסנקציה המדויקת, מסלול האכיפה, והשאלה אם מדובר בהוראת שעה, הם סוגיה של דין בחירות שטרם התגבשה במלואה, ואין להסתפק בהנחות. מה שכבר ברור הוא שוועדת הבחירות פועלת בשטח. היא הורתה על הסרת סרטון בינה מלאכותית מטעה עוד בראשית מערכת הבחירות הנוכחית. ברקע עומדת גם אזהרת מבקר המדינה, שלפיה נכון למרץ 2026 לא הייתה מדיניות לאומית וגורם ממשלתי מוביל להתמודדות עם התערבות דיגיטלית זרה. סביבת האכיפה אמיתית, אך עודנה מתגבשת.

מה זה אומר עבורכם בפועל

ראשית, בצעו מיפוי. מי שמפרסם תעמולת בחירות, פעילי מפלגות, אנשי תקשורת ויחסי ציבור, ובעלי עסקים שמריצים תוכן קמפיין, צריך לבדוק אם סרטון, תמונה או קול כלשהם נוצרו או נערכו באופן מהותי בבינה מלאכותית.

שנית, אם התשובה חיובית, סמנו לפי הכללים. טקסט או סמל, בניגודיות גבוהה, במיקום בולט, לאורך כל הווידאו, ובתחילת הקול ובסופו.

שלישית, זכרו על מי מוטלת החובה. העובדה שהתוכן נבנה בערב אחד עם כלי ללא קוד אינה מעבירה את האחריות ליצרן הכלי. המפרסם הוא האחראי.

רביעית, תעדו. שמרו רישום של מה שנוצר בבינה מלאכותית וכיצד סומן. תיעוד מסודר אינו עניין טכני בלבד, הוא נכס משפטי כשמישהו ישאל.

ומכיוון שמסלול הסנקציה עדיין מתגבש, בדיקה משפטית פרטנית לפני פרסום היא הדרך לצמצם חשיפה.

לסיכום. סרטון שנוצר בסלון, בלי שורת קוד, של אדם שאומר מה שמעולם לא אמר. הכלי אינו מבחין בין אמת לבדיה, הוא רק יודע לייצר. הסימון הוא הגדר שמפרידה בין שכנוע לגיטימי לבין הטעיה. בקלפי הבוחר עדיין אנושי, ומגיע לו לדעת מה עומד מולו.