אימוץ השימוש ברשת האינטרנט ובעולם הקיברנטי בקמפיין הבחירות של ברק אובמה, נשיאה הנבחר של ארצות הברית, אינו סוד ורבים וטובים עסקו וניתחו פעילות זו במהלך השנתיים האחרונות. העובדות מדברות בעד עצמן ואין זה סוד כי אתרו של ברק אובמה הפך לשופרו המקוון של המועמד לנשיאות ויש הסבורים כי לאסטרטגיה המקוונת חלק ניכר בבחירתו כנשיאה הבא של ארצות הברית. מתברר כי להצלחה מקוונת זו חקיינים רבים ואחד בולט במיוחד, ראש ממשלת ישראל לשעבר ויושב ראש הליכוד כיום, מר בנימין נתניהו.
מתברר כי מר נתניהו החליט להקים אתר אינטרנט אשר יש הסבורים כי עיצובו הגרפי דומה כמעט כשתי טיפות מים לעיצוב אתרו של מר ברק אובמה. מה רע בכך תשאלו? אם יש נוסחה מנצחת, מדוע לא להשתמש בה? כך גם חושבים מר נתניהו ויועציו. כך למשל, מר רון דרמר, יועצו האסטרטגי של מר נתניהו, מצוטט ב- New York Times באומרו כי "החיקוי הינו הצורה החזקה ביותר של מחמאה" ומוסיף כי מאחר והם כולם (מר נתניהו ומר אובמה) באותו התחום (פוליטיקה כמובן) התמקדו מר נתניהו וצוותו באופן פעולתו של הנשיא הנבחר וניסו ללמוד מכך.
מר דרמר לא סתם התבטא כך, הרי לא ניתן להתעלם מן הדמיון הברור בין שני האתרים. אפילו יוצרי אתרו של מר אובמה, Blue State Digital, אמרו כי הם מודעים להעתקה כזו או אחרת על-ידי אתרים אחרים ברשת, אך ככל שנוגע לאתרו של מר נתניהו הדמיון בולט במיוחד. משכך נשאלת השאלה, מה לגבי זכויות היוצרים באתרו של מר אובמה? האם יש בכלל זכויות יוצרים באתר? האם ניתן אישור למר נתניהו להעתיק חלקים מן האתר והאם בכלל מר נתניהו זקוק לאישור שכזה? לא בכדי עולות שאלות אלה שכן בעידן המידע, הקלות הבלתי נתפסת בהעתקת יצירה הפכה את ביצוע ההעתקה לפשוט מאוד, עניין של מה בכך שאינו מצריך מחשבה נוספת. לכן, כמודל תפיסתי, עדיין לא מובן מאליו כי כברירת מחדל אסור להעתיק עיצוב יחודי של אחר מבלי לקבל את הסכמתו.
אתר אינטרנט מכיל מספר רכיבים אשר לכל אחד מהם חשיבות רבה בהצלחתו ובמימוש מטרת יוצריו. חלק מן הרכיבים בולטים לעין, כגון: עיצוב, ממשק, התמצאות ועוד וחלק מן הרכיבים סמוי לעין, כגון: אופטימיזציה, מערכות סחר, איסוף נתונים ועוד. לפיכך, הקמת אתר אינטרנט מוצלח איננה עניין פשוט, קל וחומר כאשר מדובר על אתרו של מועמד לנשיאות ארצות הברית. בהקמת אתר מוצלח בדרך כלל מושקעת מחשבה רבה בכדי לאפיינו ולעצבו וככל שנוגע לעיצוב, המראה והתחושה היחודיים של אתר אינטרנט מתבטאים, בין היתר, מביטוי המקורי של המעצב הממומש בבחירת גרפיקה, צבעים, פונטים, ארגון, סדר, מבנה, מיקום תמונות ותכנים וכיו"ב.
עיצוב מקורי של האתר מקנה למעצב שתי זכויות – "זכות יוצרים" ו-"זכות מוסרית". זכות היוצרים נועדה למנוע מאחרים לגזול את פרי עמל מעצב האתר ורק לו הזכות לאשר שימוש כלשהו בעיצוב לרבות ב-"חלק ניכר" ממנו. מה הכוונה לחלק ניכר? מבלי להיכנס להתפלפלות משפטית, ככל שקיים דמיון רב יותר בין הרכיבים השונים הקיימים באתר המקורי לבין אלה באתר המועתק, כך גדלה הסבירות כי מדובר בהעתקת חלק ניכר. זכות היוצרים בעיצוב ניתנת להעברה ובמידה וקיימת זכות יוצרים בעיצוב האתר, יכול להיות שהיא עברה מן המעצבים למר אובמה עצמו.
מעיון בתגובת יוצרי אתרו של מר אובמה לניו יורק טיימס, לא ברור האם יש להם זכויות יוצרים בעיצוב אתרו של הנשיא הנבחר. כך גם לא ברור האם ניתן אישור למעצבי אתרו של מר נתניהו להעתיק חלקים מעיצוב האתר האמריקאי. משכך, ניתן להניח כי קיימות שלוש אפשרויות מרכזיות. בהנחה שעיצוב האתר של מר אובמה אינו מהווה יצירה מוגנת, אז אין מה שיפריע להעתיק את העיצוב ללא קבלת רשות. במידה ומדובר ביצירה מוגנת וניתנה רשות למר נתניהו, גם במקרה זה אין כל בעיה להעתיק.
מאידך, במידה ומדובר בעיצוב המקנה למעצביו זכויות יוצרים ולא ניתן אישור למר נתניהו או למי מטעמו לעשות שימוש כלשהו בעיצוב זה – טענתו של מר דרמר, גם אם יש בה אמת, כי מדובר במחמאה ליכולתיו של מר אובמה וצוותו, לא תחזיק מים כקו הגנה במסגרת תביעת זכויות יוצרים. במידה ותביעה שכזו תוגש, הפיצוי שניתן יהיה לדרוש יכול להגיע עד ל-100,000 ש"ח לכל הפרה. כמו כן ניתן לנקוט בהליך פלילי נגד המפר אשר עלול להוביל למאסר ממושך של עד 5 שנים.
כך או כך, זו עוד נקודה למחשבה כאשר רואים שני אתרים דומים ולמרות משנתו של נשיאה הנבחר של ארצות הברית, ככל שנוגע להתנהלות מול זכויות יוצרים של אחרים, "Yes We Can" אינה הגישה הנכונה.
