השלכות פרי מקלדתה של מהנדסת בחברת hp, על החטיף הלאומי, הפתיעו רבים. זו אינה הפעם הראשונה שמישהו חומד לצון ושולח לחבריו סיפור מצוץ מן האצבע באמצעות הדואר האלקטרוני. הפעם, הסיפור שבחרה לספר המהנדסת לחבריה היה על הקשר בין החטיף “במבה”, אחד ממוצרי הדגל של חברת אסם, לבין תופעת תמותת הפעוטות הבלתי מוסברת, שלא נדע, אשר התרחשה בשבוע האחרון.
לא ברור עדיין מה בדיוק גרם לנמעני הדואר האלקטרוני שהכיל את המידע שנכתב על-ידי המהנדסת להאמין באמיתותו. בפועל, שמועה שבמבה קטלנית לפעוטות חלפה כאש בשדה קוצים.
נמענים אשר קיבלו את ההודעות המקוריות מן המהנדסת, העבירו אותן לחבריהם, מכריהם וכל מי שנמצא ברשימת תפוצת הדואר האלקטרוני שלהם. כך נוצר גל פרסום שני. באופן דומה, הנמענים שקיבלו את גל הפרסום השני, העבירו גם הם לרשימות התפוצה שלהם והנה גל הפרסום השלישי. כך החלו להתעורר גלים אחר גלים של פרסום על-ידי מפיצים חוזרים. הפרסום קיבל ממדים עצומים בזמן כה קצר עד אשר משרד הבריאות פרסם הודעה רשמית השוללת את הקשר בין הבמבה למוות הפעוטות. הפרסום גם הוביל לנפילה של כ-6 אחוזים במהלך המסחר במניותיה של חברת אסם וירידה של אחוז בסופו של יום.
כאשר התברר למהנדסת כי הסיפור הקטן שהמציאה גרם לאנדרלמוסיה רבתי, מיד פרסמה הודעת התנצלות. היא אף הודתה כי מדובר במידע בדוי שאין בו כל אמת. אולם למרות התנצלותה הכנה והצהרתה כי לא היתה לה כל כוונה לפגוע, היא בבעיה לא קטנה. במידה והוגשה תלונה למשטרת ישראל, עלולה המהנדסת למצוא עצמה עומדת בפני כתב אישום ואף הרשעה בדין. מקום העבודה בו היא מועסקת יכול לפטרה ואף לנקוט נגדה בהליכים משפטיים שונים. גורמים שונים אשר באפשרותם להוכיח כי נפגעו בצורה כזו או אחרת מן הפרסום זכאים לפיצוי כספי. כך גם הרשות לניירות ערך יכולה לפתוח בחקירה בחשד להרצת מניות.
יחד עם זאת, לנפגעת הגדולה מכולם, חברת אסם, מבחר עילות משפטיות במסגרתן היא יכולה לתבוע פיצוי כספי. הפיצוי יתבסס, בין היתר, על הוכחת אסם כי נגרם לה נזק, ישיר או עקיף, הנובע מן השקר המפגיע ורשלנותה של המהנדסת בעת שפרסמה את המידע. למרות ריבוי העילות, אתמקד דווקא בעילת לשון הרע. עוולת לשון הרע רלוונטית במיוחד למקרה זה, לאור נסיבות המקרה קלה להוכחה והפיצוי בגינה אינו תלוי בהוכחת הנזק שנגרם לאסם.
תחום לשון הרע בדיני רשת התפתח מאוד בעשור האחרון וניתן למצוא מספר רב של פסקי דין העוסקים בפרסום מקוון של לשון הרע והתמחות עורך דין לשון הרע. על לשון הרע אשר פורסמה באמצעות דואר אלקטרוני חלות נורמות התנהגות זהות לאלה שנחקקו לפני למעלה מ-40 שנים. לכן, לשון הרע, כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע התשכ”ה-1965, גם אם זו מצאה את ביטויה באמצעות דואר אלקטרוני, מקנה לנפגע את הזכות לתבוע פיצוי. פיצוי בגובה עשרות אלפי שקלים ולפעמים ולפעמים אף מאות אלפי שקלים.
כל שעל אסם לעשות הוא להוכיח כי מדובר בפרסום לשון הרע. לאור הודאתה של המהנדסת כי מדובר בפרסום שאין בו אמת, סביר מאוד להניח כי אסם תעבור משוכה זו בקלות רבה וישאר רק עניין הפיצוי. החוק מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק עד לסך של 50,000 ש”ח להפרה. במקרים בהם יוכח כי היתה כוונה לפגוע, הפיצוי מוכפל ויכול להגיע עד לסך של 100,000 ש”ח. במקרה זה, אם אסם תראה כי מדובר בפרסום בזדון הפיצוי שתוכל לקבל יכול להגיע למאות אלפי שקלים. כך למשל בת.א. 27839/00 רוזנטל יעקב ואח` נ` טיקוצקי ישראל בית המשפט פסק כי מפרסמי לשון הרע באמצעות דואר האלקטרוני יפצו את הנפגעים בפיצוי כולל של 120,000 ₪.
עוולת לשון הרע מורכבת משני רכיבים המשלימים אחד את השני ומקיימים את ביצוע העוולה – “פרסום” ו-“לשון הרע”. בהנחה שבית המשפט ימצא כי תוכן ההודעות אשר נשלחו בגל הראשון עונה על הגדרת “לשון הרע”, אזי תוכן כל ההודעות שנשלחו בגלי הפרסום הבאים, גם הם ימצאו כלשון הרע. כל שנותר הוא לבדוק האם הרכיב השני קיים ומדובר ב”פרסום”.
משלוח הודעות מתיבת דואר אלקטרוני מהווה פרסום לכל דבר ועניין. לכן גל הפרסום הראשון עונה על הגדרת החוק. אך מה עם הגל השני, השלישי והבאים אחריו? האם אלה שקיבלו את תוכן ההודעות והעבירו אותן קדימה לנמענים נוספים, פרסמו גם הם לשון הרע? הפסיקה הישראלית מספקת תשובה חד משמעית. ממש לאחרונה נקבע בעניין הפצה חוזרת של לשון הרע באמצעות משלוח דואר אלקטרוני, בע”א 1184/06 וע”א 1196/06 פרופ` סטיבן פלאוט נ` ד”ר ניב גורדון, כי כל מי שמבצע פעולת פרסום נוסף של תוכן העונה על הגדרת לשון הרע, גם הוא או היא ימצאו כמפרסמים לשון הרע.
התוצאה, פרסום חוזר של לשון הרע, מהווה פרסום לכל דבר ועל המפרסם, גם אם אינו מקור התוכן, אחריות זהה לזו המונחת על מקור הפרסום. משכך, אסם יכולה לאתר את המפרסמים בגלי הפרסום הנוספים ולפתוח בהליכים משפטיים נגד מפרסמים אלה ולבקש פיצוי ללא הוכחת נזק באופן דומה לזה שיתבקש נגד מקור הפרסום המעוול. למרות פסק הדין, אני סבור כי בנסיבות מסויימות ניתן לטעון טענות הגנה נוספות ולשכנע את בית המשפט לתת חסינות למפרסמים חוזרים או לכל הפחות לקבוע כי למרות ביצוע העוולה הם לא ישלמו פיצוי כלשהו. אחד מן הטיעונים שניתן להציג בעניין זה נובע מן הערך חברתי בזרימת מידע לא מצונזר. הטלת אחריות על מפרסמים, בכל מקרה, תביא לפגיעה בחופש הביטוי ומשם לפגיעה באושיות הדמוקרטיה. דוגמה לכך אפשר למצוא בפסיקה העוסקת במתן חסינות מפני אחריות בגין הוצאת לשון הרע לספקי שרותים באינטרנט. ספקים אלה נותנים קורת גג למפרסמים רבים ובפועל גם הם נכנסים להגדרת “מפרסם” בחוק.
אמנם חלק מן הנימוקים המאפשרים מתן חסינות לספקי שרותים לא יחזיקו מים כאשר עוסקים באדם פרטי. אך בכל זאת לטיעון זרימת מידע לא מצונזר חשיבות לא קטנה, במיוחד במקרים בהם מדובר במעבר מיידי של מידע חשוב. כך למשל בתא 37692/03 (שלום תל אביב) איציק סודרי ואח` נגד ארנון שטלריד, נקבע כי “חיוב הנתבע בצנזורה וסינון, יביא לפגיעה בחופש הביטוי ובאפשרות של זרימת מידע – בין היתר מידע אמיתי, שאין מניעה לפרסמו, ואולי גם חשוב לאפשר את פרסומו על מנת לאפשר העברה של מידע בן פרטי החברה, ודיאלוג בין אנשים שונים בחברה. העברת מידע ודיאלוג כזה הם הבסיס לחופש הביטוי והם מרכיבים הכרחיים לצורך יציקת תוכן אמיתי בתהליך הדמוקרטי, הניזון מדיאלוג כזה.”
בסופו של דבר, אם תוגש בעתיד תביעה נגד מפיצים מדרגה שניה ואילך, התוצאה תהיה תלויה בנסיבות הפרסום. במקרים בהם המפרסם פעל כאדם לא סביר והיה עליו לבדוק את אמיתות ומהימנות המידע שהעביר אותו לאחרים, סביר להניח כי ימצא כמוציא לשון הרע. מאידך, יהיו גם מקרים בהם יגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר במידע שעל פניו נחזה למידע אמיתי, לא ניתן היה לברר את אמיתותו בנסיבות העניין וקיימת חשיבות עליונה בשיתופו והפצתו לכל דכפין גם אם קיים סיכון בפגיעה בשם הטוב.
בעניין זה חשוב לציין כי כשם שניתן לפתוח בהליכים משפטיים נגד מפיצים מדרגה שניה בגין הוצאת לשון הרע, ניתן לפתוח נגדם בהליכים משפטיים גם בעילות אחרות כגון: הפרת זכויות יוצרים ופגיעה בפרטיות. לכן, כברירת מחדל, כדאי להימנע מפרסום נוסף של מידע אשר עלול לפגוע בזכויות של אחרים. האם הימנעות שכזו ישימה או ראויה? זו שאלה שעם השנים תתברר, ככל שיוגשו יותר תביעות נגד מפיצי מידע ובתי המשפט ימצאו את האיזון הראוי בין הזכות לחופש הביטוי וחופש המידע לבין זכויות אחרות.
