בפתח השנה החדשה, משרד התקשורת מבקש לקבל תמונה נרחבת יותר משהייתה לו עד כה על פעילותם של ספקי התקשורת ועל לקוחותיהם לצורכי ניתוח דפוסי צריכה, זיהוי מגמות ושינויים לרבות מהלכים אנטי תחרותיים.
לשם כך פרסם משרד התקשורת “שימוע ציבורי” במסגרתו נבחנת האפשרות לקבלת נתונים חודשיים מחברות התקשורת אודות השירותים שהן מציעות ובעיקר נתונים אודות הצרכנים. הפרטים המבוקשים כוללים את פרטי המנויים, החבילה הנרכשת, שירותים נוספים הניתנים על-ידי ספקי התקשורת, כגון: מהירות גלישה והיקפי מידע, צפייה ושיחה בהם משתמשים הלקוחות בכל אחד מאמצעי התקשורת הנמצאים ברשותם.
לא צריך להיות עורך דין בכדי להבין כי איסוף חלק מן המידע הנדרש עשוי לפגוע בפרטיותו של הלקוח. כך למשל, דרישת של משרד התקשורת למידע אודות כתובת מגורי מנוי, מעלה תהיות לגבי נחיצות המידע. במענה לכך טוען משרד התקשרות כי נתונים אלה משמשים לניתוח צריכת תקשורת על בסיס מיקום גיאוגרפי. תשובה זו אינה מספקת מאחר ועדיין לא ברור הצורך במידע כגון מספר הבניין והדירה בה גר המנוי, כאשר מידע מסוג זה יכול לחשוף באופן כמעט ישיר את זהותו של הלקוח.
בזימון לשימוע, מסביר משרד התקשורת את כוונתו ומטרותיו ומציין כי קבלת מידע נרחב מסוג זה צפויה לייעל את עבודתו ולשפר את תמונת המצב באשר למתרחש בשוק מבחינת רמת התחרות, היצע וביקוש, איכות המוצרים, איכות השירות בכלל ולפי אזורים שונים בפרט.
משרד התקשורת מדגיש במיוחד את הצורך במעקב אחר המגמות והשינויים הדינמיים אשר צפויים להשפיע על מצב השוק ובכך על הצרכן. באמצעות איסוף המידע על בסיס חודשי, ביצוע אינטגרציה וניתוח נתונים יתאפשר לערוך מעקב ובקרה, לקבוע מדיניות ולהפעיל סמכות להתערב במה שיש צורך גם ברמה היומיומית. כל זאת, מסביר משרד התקשורת, נועד בכדי להגן על הלקוחות, לשפר את השירות עבורם ולאפשר גם להם לקבל את מלוא המידע הנוגע לשירותים הניתנים להם.
משרד התקשורת מציין כי המידע שייאסף יישמר כמאגר מידע מוצפן ומאובטח בהתאם לחוק הגנת הפרטיות ולתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע) תשע”ז- 2017, ולא ניתן יהיה להתחקות אחר מקור המידע.
לכאורה, יוזמה מבורכת של משרד התקשורת, אך לא כל הנוצץ זהב. עלינו לשאול עצמנו, האם כצרכנים וכחברה נרוויח משירותי תקשורת יעילים ואיכותיים יותר או שמדובר בעוד דרך יצירתית לחדור לפרטיותנו מטעם המדינה.
גלישה באינטרנט – עילה לפיטורין
גל הפיטורין העובר עלינו לאחרונה הוביל ליצירתיות ב-“סיבות“ הפיטורין. בחלק מן המקרים, סיבות אלה נועדו בעיקרן לאפשר למעסיק להימנע מתשלום