הקדמה
מעסיקים רבים משתמשים כעת בטכנולוגיה כדי לפקח על העובדים שלהם שעובדים מרחוק, מחוץ למשרד. מעקב אחר עובדים מחוץ למקום העבודה יכול להוות אתגר אמיתי להגנה על הפרטיות של אותם עובדים ובני משפחותיהם, לרבות ילדים.
אין זה משנה באיזה אמצעי מעקב אחר עובדים נעשה שימוש. ישנם סיכונים רבים הקשורים לניטור עבודה מרחוק, כגון: איסוף מידע ללא הסכמה, שיטור, פגיעה בתחושת השליטה של העובד על פרטיותו, איסוף וחשיפת מידע רגיש ומיותר.
נייר עמדה מטעם הרשות להגנת הפרטיות אשר פורסם בדצמבר 2022, זכה לפרסום חוזר במאי, 2023, סוקר את נושא ניטור העבודה מרחוק, את הסיכונים העיקריים לפרטיות בניטור כזה וכן את הוראות הדין הרלוונטיות. בנייר העמדה מציגה הרשות את עמדתה המשפטית והמקצועית בנושא ואת הנחיותיה והמלצותיה למעסיקים.
עמדת הרשות
חוקים המגנים על הפרטיות מתירים למעסיקים, עם מגבלות מסוימות, להשתמש בשיטות טכנולוגיות לניטור עובדים מרוחקים.
ניטור עובדים חייב להיות סביר, מידתי וקשור לאינטרסים הלגיטימיים של מקום העבודה.
מעסיקים חייבים ליידע את העובדים על השימוש במעקב ומטרתו ולקבל את הסכמתם.
הסכמת העובד אינה יכולה להצדיק מעקב לא מידתי או לא לגיטימי.
מעסיקים חייבים לאזן בין האינטרסים שלהם בניטור עובדים מרוחקים לבין זכויות הפרטיות של אותם עובדים ובני ביתם.
חובה לפעול בהתאם לעקרונות אבטחת מידע ופרטיות בהתאם לדיני ישראל.
כאשר בוחנים אמצעי מעקב פולשניים במיוחד, על המעסיקים לוודא כי נעשה בהם שימוש רק במקרים חריגים שבהם מתקיימת תכלית מקצועית המצדיקה זאת.
על המעסיקים לבחור בשיטת המעקב הפחות פולשנית האפשרית ולוודא כי מידע שנאסף על בני ביתם של העובדים לא נשמר.
מעסיקים חייבים למזער באיסוף ואחסון מידע מיותר ולבדוק את מסדי הנתונים שלהם מדי שנה.
